אודות לונדון, הבלוג הזה ועומר לוגסי הלונדוניסט

הרומן שלי עם לונדון התחיל בסביבות גיל 16, כשהבנתי שבעוד שנה אטוס לשם במסגרת מגמת תיאטרון. אז עשיתי את מה שהייתי יודע לעשות הכי טוב, לחקור, והתחלתי להכין את עצמי לביקור. באותה התקופה עניינו אותי בעיקר תקליטים, מוזיקה והופעות מעניינות.

האווירה, חנויות המוזיקה האינסופיות, האנגלית המושקעת והדרך שבה העיר העצומה הזו עובדת הגניבו אותי, אבל את הלם התרבות שלי קיבלתי כשלקחו אותנו לשוק קמדן. מדובר היה על שנת 2001, ואני, שהייתי בכלל עמוק בתוך ההיפ-הופ האמריקאי, מצאתי בשוק הזה דוכן שלם של דיסקים ותקליטים שמוקדש כולו לחברת תקליטים קטנה ולא מוכרת מניו-יורק שאהבתי במיוחד.

לצד כל זה, מצאתי קלטות וידאו עם קליפים של אמנים שאהבתי (מדובר על שנים בהן יוטיוב עוד היה חלום רחוק, כן?) ונכנסתי גם ל-Cyberdog (ראו בכתבה על קמדן), החנות העתידנית לחובבי מוזיקה אלקטרונית וחלל, ואז נפל לי האסימון מה קורה כשנמצאים בעיר שהיא מרכז תרבות עולמי.

אבל…

זה לא נגמר שם. החודש היה דצמבר, וכל העיר היתה מקושטת ומאובזרת לכריסטמס, ומי שהיה בלונדון יודע כמה זה יפה. הקור, אגב, היה הרבה פחות נוראי ממה שציפיתי בלונדון בדצמבר. גם ההצגות שלקחו אותנו אליהן גרמו לי להבין שאני במקום מטורף. ההשקעה העצומה והגודל של ׳מלך האריות׳ או ׳Rent׳ למשל, ועם זאת המחתרתיות והיצירתיות של מחזות הפרינג׳ הכמעט-ביתיים, השאירו אותי עם טעם של עוד.

חצי שנה אחר כך, כשנסעתי עם חבר שיש לו משפחה בניו-יורק לטיול לפני צבא שם, הבנתי שגם ניו-יורק פסיכית ואינסופית באותה המידה, אבל שבלונדון יש אווירה מיוחדת, מעין ניו-יורק באווירה אירופאית-מלכותית ולפעמים קצת כפרית אבל הכי חשוב, הבנתי גם שאני אוהב אותה יותר.

אחרי הצבא, כשכולם נסעו בעיקר לדרום אמריקה או למזרח, אני טיילתי באירלנד, בסקוטלנד ועוד כמה פעמים בלונדון. בכל פעם שהגעתי ללונדון חוויתי איזורים חדשים, אנשים חדשים ודברים אחרים. אחרי כמה שנים של טיולים למקומות חדשים התאהבתי בעיר אירופאית אחרת, אמסטרדם, אבל תמיד ידעתי שאני עוד אחזור ללונדון.

בשנת 2014 חבר טוב שלי, זה שאחראי לאתר leaveisrael.co.il, עבר מפרנקפורט ללונדון ומצא עבודה בחברה שבה עבדה הבחורה שבסופו של דבר הפכה לאשתי, לוסי. כשהוא הכיר ביננו, לונדון נכנסה שוב לחיים שלי, לקחה את השרביט מידי אמסטרדם המופלאה והפכה לבית השני שלי, עד שבסופו של דבר הצלחתי להעביר את מרכז חיי אליה.

כשחזרתי ללונדון בפעם הראשונה אחרי כמעט שמונה שנים של היעדרות, פתאום הבנתי שהיא הפכה לעיר אפילו יותר מסעירה. פתאום, למשל, יש בה סצינה קולינרית מפותחת ובועטת ברמה מהגבוהות בעולם, ושכונות שפעם היו מוזנחות הפכו למעניינות ויצירתיות. בנוסף להכל עכשיו גם יש לי בת זוג מקומית, שחיה פה כבר שנים ויודעת לקחת אותי למקומות שווים שלא הייתי מגיע אליהם לבד.

אחרי כמה חודשים של מגורים בלונדון הבנתי שאני עדיין ממשיך כל הזמן לגלות מקומות בעיר האינסופית הזו, והתחלתי לכתוב המלצות קולינריות בקבוצות שונות בפייסבוק ולעבוד על ׳לונדוניסט׳, כדי לשתף אחרים עם כל הטוב שיש לעיר הזו להציע.

מי שעוזר לי לתפעל את ׳לונדוניסט׳ הוא חברי הטוב משכבר הימים שאולי, תותח ווב אמיתי שכבר הרים כמה אתרי תיירות ליעדים מעניינים כמו נורבגיה, אתיופיה, הרפובליקה הדומיניקנית, קפריסין, קוסטה ריקה, אלבניה ואפילו מונקו והאיים האזוריים. יחד, אנחנו הופכים ברגעים אלה ממש את ׳לונדוניסט׳ למקור המידע הכי מקיף, מעניין, מגניב ושימושי לישראלים המבקרים בלונדון.

לאחר מכן ייסדתי את ״רעבים בלונדון״ והתחלתי להדריך סיורי אוכל ואמנות רחוב בשכונות המעניינות והמיוחדות בלונדון.

לסיכום,

זה נכון, יש הבדל בין לגור ולחיות בלונדון או בכל ארץ אחרת, לבין רק לבקר בה כתייר. מטרת ׳לונדוניסט׳ היא למצוא את האיזון הזה, ולהגיש לקוראים ולכל מי שצריך/ה לדעת עוד על לונדון, המון על לונדון. לא משנה אם אתם תיירים, לונדוניסטים מנוסים או תושבי העיר, כאן תמצאו את ההמלצות הכי שוות, המקומות הכי מעניינים והאוכל/שתיה הכי טעימים.

אם יש לכם שאלות נוספות אז בטח תמצאו כאן תשובות אבל עדיין, אם לא מצאתם, אם יש לכם בקשה או הצעה (כן, גם הצעות לשיתופי פעולה), אל תהססו לפנות אלי. אתם מוזמנים גם לעקוב אחרי בעמוד האינסטגרם, וגם לשריין מקומות לאחד מסיורי האוכל המרנינים שלי או לקרוא כתבה שעשו עלי באתר "הכל על".

כאן עומר לוגסי,

הידוע בכינויו, הלונדוניסט,

מעיר הבירה של הממלכה הבריטית, לונדון.