שלום לכם, אני עומר לוגסי ואני גר בלונדון מזה כארבע שנים, זולל את העיר לאורכה ולרוחבה ומדריך כאן סיורי האוכל טעימייייים. עברתי ללונדון בעקבות אהבת חיי לוסי ומהר מאוד נשאבתי לעולם המרתק של השווקים האינסופיים, אוכל הרחוב, המסעדות וכל מה שאני קורא לו ״מהפכת האוכל של לונדון״. כשאני לא בסיורים, מה שאני הכי אוהב לעשות זה לצאת ולאכול במקומות חדשים, ממסעדות ועד לשווקי אוכל אבל בעיקר לכתוב על זה, לצלם את זה, לתעד את זה ובעיקר לגרות אנשים עם זה.
מה לעשות שתוך כדי עבודה, במסעדות, בשווקים, בסיורים וסתם ברחוב, עוצרים אותי מדי פעם ושואלים אותי שאלות. אז ריכזתי עבורכם בפוסט הזה את השאלות הנפוצות שאני נשאל כמעט תמיד וכן, גם את התשובות. מוכנים?
יש המון אבל אם צריך לבחור אחד אז מבין השווקים בלונדון הכי מעניין לדעתי הוא Broadway Market, שוק מאוד מגוון וארוך שמתקיים בימי שבת בלבד בשכונת האקני במזרח לונדון, שוק מקסים ושווה לאללה עם המון אוכל טוב כולל כריכי ברווז קונפי, אוכל פרסי משגע, קפה ויאטנמי שווה, כריכי פירות ים, אוכל ארגנטינאי ועוד ועוד…
מיד נמשיך עם הכתבה אבל רגע לפני כן:
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בלונדון. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
ביום הנישואין שלנו ב-2019 לקחתי אותה למסעדת Umu, מסעדת שני כוכבי מישלן של שף מדהים מקיוטו, והיה נפלא. אופציה נוספת היא המסעדה שנחשבת להכי רומנטית בעולם, Clos Maggiore, מסעדה צרפתית מעולה באווירה שאין דברים כאלה.
מסעדה תימנית אמיתית (יהודית-תימנית)
מסעדה גיאורגית
מסעדה אורוגוואית
מסעדה אוגנדית
הייתי רוצה לעשות סדרת טלויזיה של אוכל בסביב לעולם!
בשוק ספיטלפילדס, שבו אני מעביר חלק גדול מהסיורים שלי.
שאלה טובה חחח אבל יש לזה כמה הסברים:
1. חילוף חומרים.
2. אולי בגלל שאני נכד של קונדיטור והיו לי מספיק מאפים בילדות, אני לא עף על פחמימות, כלומר כן נהנה מהן אבל פחות מאשר בשר, דגים וכו'.
3. אני הולך המון!
4. אני לא אוכל כמויות ענקיות של אוכל כמו שחושבים.
הכי הרבה לשווארמה טובה באמת, פה בלונדון יש המון דונרים מעובדים.
בשר יען – בשר פשוט נפלא וטעים להפליא, דומה יותר לשייטל מאשר לעוף. וגם בשר קנגורו – היה לו טעם ממש של שיפודי אנטריקוט.
הקינוח הכי מטורף הוא זוג קינוחים מושלמים זה לצד זה במסעדת Umu בלונדון, אחד מהם הגיע עם ׳משפך׳ והיה בצורת גינה טעימה להפליא.
כבד אווז צלוי במיסו גלייז עם קרקרי שומשום מקורמלים במסעדת Yashin Ocean House.
שאלה מצויינת! ממש חסר לי שאין בהמון מקומות טחינה. יש לי איך להשיג טחינה מעולה ויש לי בבית, אבל כשנתקלים במאכל טוב לפעמים בחוץ ואין טחינה או חומוס נורמלי ובמקום זה יש מיונז או קטשופ זה די מעפן.
יש הרבה אבל בתכלס ג׳יאן בינג – כי יש לה את כל האלמנטים שיש בשווארמה לאפה, רק עם טוויסט סיני – רוטב בוטנים במקום טחינה, בשר קצוץ במקום שווארמה, ירקות וכדומה.
רגלי צפרדעים. מתוך סקרנות הייתי רוצה לבקר פעם ב׳קרניבור׳ בניירובי, קניה, ואולי לטעום איזו ג׳ירפה.
לוקח אותי בלונדון למקום שבאמת עושים בו אוכל אנגלי טעים. עדיין לא מצאי אבל אני מוכן ומזומן.
המטבח האהוב עלי בעולם הוא המטבח התאילנדי. במקום הראשון אוכל תאילנדי, במקום השני אוכל מרוקאי או איטלקי. אגב, תאילנד בעיני היא באמצע לא רק פיזית בין הודו לוייטנאם, אלא גם קולינרית. בצד הקיצוני המערבי הודו – שבה עושים מתקפה כוללת של תבלינים עד רמה שכבר אי אפשר לזהות מי נגד מי ? בצד הקיצוני המזרחי וייטנאם, שהיא ה״אשכנז״ של דרום מזרח מבחינת תיבול – מאוד מינימליסטים/עדינים יחסית (לפעמים קצת יותר מדי בעיני).
תאילנד היא באמצע – בתאילנד יודעים לתבל מדוייק להפליא ולמצוא את האיזון בין חמוץ, מתוק, מלוח וחריף. זו רק אחת הסיבות למה אני חולללה על המטבח הזה!
במאמר שלי ב׳הארץ׳ על השווקים האהובים עלי בלונדון נתתי פירוט של הדוכנים הכי שווים בכל שוק. לגבי מנות ספציפיות, זה הולך להיות ממש ארוך אבל אכתוב על זה בהקדם פה באתר. שווה לעקוב.
אני אוהב להכין חזה ברווז בסו-ויד ברוטב פקין ופייב ספייס, או שקשוקת גבינות ובשרים מושקעת.
Yashin Ocean House זו מסעדה יפנית שתמיד מצליחה לפגוע ותמיד אני יוצא ממנה מבסוט.
זה נכון, גם אני מרגיש שאין כאן אוכל איטלקי טוב אבל לאחרונה גילינו מסעדה איטלקית מקסימה בשכונת שורדיץ׳ בשם Gloria.
לדעתי אין על פימ׳ז (Pimm's) של יום אביב/קיץ שמשי בפארק כלשהו על גדות האגם. הנה מתכון.
אני מת על תה, אבל מה שמצחיק זה שהמקומיים לא באמת שותים אפטרנון טי. כיום רק התיירים או הדיפלומטים אשכרה עושים את זה, לבריטי הממוצע אין זמן, הוא/היא חייבים לסיים הכל כדי להספיק לפאב לסבב בירות של אחה"צ 🙂 .
כנראה שבאמסטרדם. אני מת על העיר הזו – קטנה וקומפקטית אבל עיר עולם שיש בה הכל, מאוד שלווה וליברלית, אוכל אינדונזי ואסיאתי לא רע בכלל, הולנד מדינה מקסימה, וזה באמת אחד מהמקומות הכי יפים וטעימים שאני מכיר.
אני הכי אוהב את Parlour by Ice Cream Union בשכונת צ׳לסי.
וואו, שאלה קשה! אני מניח שמשהו שיש בו הרבה מיונז ו/או שמיר.
לדעתי מה שקורה כאן מבחינה אסיאתית הוא מטורף. האסיאתיות-פיוז׳ן תמיד מצליחות להפתיע ולהגניב, ובראשן היפניות, הסיניות-עיליות והתאילנדיות. אבל הכוכב העולה לדעתי והמהפכה תגיע בסוף מהאוכל הלטיני. הפרואנים והקולומביאנים עושים יופי של עבודה פה.
יש רבים וטובים, אבל לדעתי אין על מילקי אולונג!
במסעדה תאילנדית בשם Siam Secret ליד ארל׳ז קורט, או ב-Yashin Ocean House.
אין לי ׳מנת דגל׳ אחת בלונדון, אבל יש כמה שאני ממש אוהב ויכול לאכול מלא מהן. למשל כריך ברווז הקונפי וגבינת העיזים של פרנצ׳י, כבד האווז במיסו גלייז ושומשום של Yashin Ocean House וגם פלטת הסשימי הממכרת שלהם.
בשנים האחרונות אני מעדיף את הבירות שלי יותר פשוטות ולא כל מיני איילים כבדים. אני אוהב מאוד את London Pride, את Bass ואת Carling.
אוכל שהוא רק לאינסטוש, כלומר שנועד רק להצטלם יפה ולא בהכרח טעים אני הרבה פחות מעריך. בארץ זה היה עם מקומות כמו הגורדוס עם כל הגימיקים והתפריט הסודי והקינוח באסלה…
נראה לי שהם חיים על גימיקים. פה יש כמה מקומות קטנים כאלה כמו מילק טריין שעושים גלידה עם צמר גפן מתוק, או כל הבאבל וופל למיניהם אבל זה בעיקר לתיירים. הלונדונים עצמם לא טיפשים, קשה לסנוור אותם עם גימיקים.
מלוח.
וואו, קשה לבחור, מה גם שאני נוטה להדחיק מנות גרועות. אכלתי בשנה שעברה במסעדה עיראקית בקנזינגטון, ורוב האוכל שם היה די תפל ולא טעים, ממש התאכזבתי מהקובה שם למשל.
זה מה שאני עושה למחייתי. לשמחתי כרגע יש לי יותר מ-5-6 סיורים בשבוע אז זה בהחלט פול טיים ג׳וב.
אני אוהב מאוד לטייל ולאכול מחוץ ללונדון. לדעתי הערים הכי מעניינות קולינרית מחוץ ללונדון הן בריסטול, ליברפול וברייטון. הרחבתי עליהם כשריכזתי לכם את 10 המקומות הכי מעניינים לטיולי יום מלונדון.
בזכות אשתי המקסימה לוסי, שעברה לכאן מאוגנדה כשהיתה בת 20.
שוק ברודוויי Broadway Market
שוק ספיטפילד הישן Old Spitalfields
שוק מלטבי Maltby St Market
שוק הדוכס מיורק Duke of York Square
שוק סאות' בנק סנטר South Bank Centre
חברים קריביים שלי לקחו אותי למקום טבעוני בשם Cook Daily במזרח לונדון, שמכינים בו אוכל קריבי/בינלאומי טבעוני ביתי, צבעוני ונפלא. היה ממש טעים! אם אתם בעניין, הנה לכם מדריך למסעדות ואוכל טבעוני בלונדון.
בטח! כאן יש כמה דוגמאות נהדרות וטעימות לאוכל שצליאקים יכולים לאכול בשמחה וגם מסעדות ללא גלוטן בלונדון.
מרק Kway Tiew תאילנדי עם ברווז. אחד מהאוצרות הנפלאים בעיני, ומשהו שקשה להשיג מחוץ לתאילנד.
לדעתי הכי טוב לבקר פה בחודשים מאי או יוני. הכי הרבה שמש או סיכוי לשמש, הכי פחות גשם, ועדיין אין את העומס (והמחירים) של יולי-אוגוסט. בכל מקרה, כאן יש מידע מפורט על העונה המומלצת לביקור בלונדון וכאן יש עדכונים שוטפים על תחזית מזג האוויר בלונדון. יום עם גשם? הנה מדריך לבילוי בימים כאלה במקומות מקורים.
זה ממש קשה כי יש תחרות גדולה בין כמה אזורים שהם מאוד קולינריים, למשל סוהו, מייפייר, שורדיץ׳, איזלינגטון, צ׳לסי, בריקסטון וגם איזור שכונת Marylebone. לכל אחד מהם הקסם שלו.
אני חולה על שוק ברודוויי בשכונת האקני. כל האזור שלו מאוד קולינרי ומדהים בעיני.
שוק ברודוויי פתוח כל השנה, אבל רק בימי שבת. ולידו יש עוד שני ׳שווקים׳ קטנים שווים. שכחתי אגב לציין את שכונת , שלאחרונה מתפתחת שם סצנה קולינרית לא רעה בכלל! 
אני בכלל טיפוס של האגן דאז. הפרלינים של האגן דאז שלמות בעיני. אגב, לבן & גימיקס היה טעם אחד שעפתי עליו והיום כבר לא קיים לדעתי – סינמון באנס / סינבון. זה היה נפלא וממכר אבל הם הפסיקו איתו.
השאלה היא מאיזו בחינה – קולינרית או בכלל. אני הייתי ממליץ על סיור קולינרי בלונדון יחד איתי ובעיקר את הסיור בשוק ספיטלפילדס אבל כמובן שאני משוחד 🙂
עד ש-Gymkhana תחזור, הייתי אומר Trishna או Darjeeling Express אבל קראו את המדריך שלי על אוכל הודי בלונדון וראו שם מגוון המלצות לכל כיס, טעם וסגנון.
לפני שעברתי אל לונדון והתחלתי עם הסיורים עסקתי בהוראת אנגלית, מחשבים והפקה מוזיקלית. ההדרכה וההוראה תמיד היו חלק ממני, והאהבה השניה שלי לצד האוכל והטיולים זו המוזיקה. לצערי להתפרנס ממוזיקה זה קשה על גבול הבלתי אפשרי, אבל אני מקווה שיום אחד, במקביל להגשמת השאיפות שלי בתחום הקולינריה והטיולים, אוכל קצת לחזור לעשות מוזיקה, בעיקר בשביל הנשמה. 
שבאופן יחסי לאוכלוסיה, נראה שאצלנו הגברים בוגדים הכי פחות בנשים שלהם ושאנחנו אנשים מאוד מאוד כנים.
לגבי הבגידות – אין כמעט מישהי לא ישראלית שאני מכיר פה שבעלה/חבר שלה לא בגד בה לפחות פעם אחת. זה פשוט מטורף כמה זה נפוץ. בהתחלה הייתי בשוק מזה אבל כבר התרגלתי לשמוע את זה. זה כאילו אצלנו בתרבות זה ממש אות קלון (ובצדק) אבל בתרבויות מסויימות זה נפוץ בטירוף.
לגבי הכנות המופרזת – הרבה עמים באירופה חולים בפאסיב אגרסיב. כשעבדתי עם בריטים והייתי כנה/ישיר כהרגלי הם לפעמים היו נבהלים. אין לי סיפור ספציפי אלא הרבה סיפורים קטנים. לפעמים הכנות והישירות סיבכו אותי קצת, לרוב עזרו לי מאוד ולפעמים זה פשוט היה שונה ומרענן ואנשים העריכו את זה.
באופן מפתיע אני עדיין מצליח להתרגש מאוכל טוב או מעניין. כנראה שאני ממש ממש אוהב את זה.
כדי להדהים אותי צריך בעיקר שהמנה תהיה משהו חדש / שילוב חדש שלא טעמתי קודם, חומר גלם מעניין, טעמים חדשים ואיזשהוא אלמנט של ׳שיחוק׳, או משהו שלא שמעתי עליו עדיין מקצה העולם.
אולי קצת ברור מאליו אבל ללא ספק הג׳רק צ׳יקן של הלת׳י איטרס, מהטובים בלונדון בעיני. פעם היתה גם ארפה מעולה עם בשר מפורק וגבינת פטה בפופ בריקסטון, אבל המקום נסגר.
אני מודה שלמרות שהיא נחשבת לארוחה הכי חשובה, זו בעיני הארוחה הכי משעממת ביום (במיוחד אם זה שוב טוסט-ביצה-אבוקדו-גבינה וכל זה…), אבל במעט הפעמים שהייתי במלונות יוקרה מטורפים או מלונות ממש שווים אז הכי נהניתי. קחו למשל את הפעם שהייתי עם הראפר לוקאצ' ברדיסון בלו בבוקרשט (כשהצלחנו לקום בזמן חחח) כי הבופה שם היה פסיכי וכל כך מגוון מבחינת הגבינקניק ככה שעפנו.
עוד דבר שהוא די מוצלח מבחינתי זה בראנץ׳ טוב ולא ׳קונבנציונלי׳, למשל הבראנץ׳ של יאשין אושן האוס בלונדון (בראנץ׳ של דגים נאים ושמפניה בלי תחתית), או הבראנץ׳ הפרואני של Andina בלונדון. 
שאלה מאתגרת. אולי סוהו/מרקטו מייפייר מבחינת מסעדות אבל קצביות חסרות שם. 
פלפלי הסקוטש בונט הנפלאים והתבשילים שאפשר לעשות איתם.
לפני שש שנים חבר טוב שלי עבר מפרנקפורט ללונדון כדי לשפר את האנגלית שלו, והתחיל לעבוד באותה חברה שלוסי אז עבדה. יום אחד התקשרתי אליו והוא היה עסוק, אז הוא אמר לי לדבר כמה דקות עם הקולגה שלו עד שהוא מתפנה. התחלנו לדבר והיה לנו ישר חיבור טוב בטלפון.
מסתבר שהיא גם ראתה את התמונה שלי על הצג של הנייד שלו, וזה עזר 🙂 החלפנו טלפונים (אז עדיין לא היו שיחות קוליות בווטסאפ אז היינו מדברים בסקייפ או וייבר) ואחרי כמה חודשים היא אמרה לי שיש לה חופשה מהעבודה וכל שנה היא נוסעת להונג קונג לבקר את חברה שלה וקצת נמאס לה אז היא חושבת לבוא לישראל לטייל ולהכיר אותי על הדרך. אמרתי יאלללה, והיא אשכרה עלתה על מטוס והגיעה לארץ!
טיילנו ביחד שבועיים בכל הארץ והתאהבנו. ואז היא חזרה ללונדון ואני כולי סטודנט שגר בפתח תקווה. כך התחילו להן שנתיים של מערכת יחסים בשלט רחוק, כשבכל חודשיים-שלושה אנחנו נפגשים בלונדון, איפשהוא באירופה או בארץ. כעבור שנתיים רצופות געגועים ותוכניות לחיים משותפים, הגעתי ללונדון לעוד ׳ביקור שגרתי׳ והצעתי לה נישואין (לקחתי שייט בתמזה בספינה עם ארוחת ערב). התארסנו ואז אחרי עוד כמה חודשי ביורוקרטיה עברתי ללונדון. התחתנו והיום אנחנו חיים באושר תחת שלטון אליזבת השניה שתזכה לחיים ארוכים. כרגע התכנון הוא להשאר לגור באנגליה. טוב לנו פה.
יש קינוח מאוד פשוט וממכר של אמא שלי שהיא המציאה בשבילי. קצפת עשירה עם וניל שיש בתוכה ביסקוויטים עומדים. קשה לי קצת להסביר אבל זה ממכר בטירוף. בכללי אני חולה קצפת עשירה, וכל עוד יש בקינוח הרבה קצפת או יחס קצפת/קרם – בצק שנוטה בענק לכיוון הקצפת והקרם אני כנראה יאהב את הקינוח (זה למה אני לא עף על עוגות ספוג או קאפקייקס, זה יבש לי…). חוץ מזה בננות מקורמלות זה דבר נהדר וטעים בעיני ממש.
קללל. כנאפה סולת יש יותר מכנאפה קדאיף, אבל באזורים של לבנונים (אדג׳וור רואוד למשל) יש פה ושם כנאפה שמזכירה את מה שהולך בארץ. מה שמפתיע זה שהישראלים עדיין לא ממש הרימו את הכפפה בתחום (בניגוד לדברים אחרים שאנחנו ממש מייצגים בלונדון בכבוד).
אם רק אחת בודדת, אז הייתי הולך על Andina הפרואנית, מהסיבה שאוכל פרואני זה דבר שאין בארץ, ומדובר על אוכל כיפי, צבעוני ונהדר, והמסעדה הזו גם מעולה וגם משתלמת.
לדעתי במדינת ישראל בכללי יותר טעים מבאנגליה, בעיקר בזכות מאכלי העדות והאוכל הערבי/גלילי אבל לונדון כשלעצמה היא ממש בירת קולינריה בינלאומית, ולכן אם ההשוואה היא בין לונדון לישראל הייתי הולך על לונדון כי המגוון והמבחר כאן פשוט מטורף. ביום אחד במרחק כמה צעדים אחד מהשני אפשר למשל לאכול אוכל פרואני, טאיוואני, ג׳מייקני וצרפתי…
אגב, מבחינת המבורגר – ישראל עדיפה. בעיקר בגלל חוקי בריאות אנגלים שבגללן הרבה מקומות מחוייבים להגיש קציצה בדרגת מדיום-וול ומעלה. יש מקומות ספורים בלונדון שלא כפופים לרגולציה הזו ובהם נמצא בדרך כלל הבשר הכי טוב.
שאלו אותי פה. אני עונה על הכללללל 🙂
