עבר כבר מספיק זמן מאז הריאיון האחרון שלי עם אמן רחוב לונדוני אהוב אז החלטתי לעשות את זה שוב. הפעם עם אמן חדש יחסית, שהציורים שלו החלו להופיע ברחובות מזרח לונדון (או ליתר דיוק, אזור E1, נגיע לזה בהמשך) בתקופת הקורונה.
אמנם זה רק שנתיים וקצת שהציורים המרשימים של אונלי (ONLY) מעטרים את רחובות שורדיץ׳ והסביבה, אבל הם כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף בשכונה, שכן שני מאפיינים בולטים במיוחד הופכים אותם לציורים שקשה להתעלם מהם: קודם כל, מדובר באמן שמשלב בין ציור לטקסט באופן יוצא דופן – הוא מכניס את הציורים שלו לתוך הכתובת (טאג) של השם שלו – וזה ייחודי למדי. והדבר השני – הציורים עצמם: אונלי מעדיף לצייר אלמנטים דתיים, היסטוריים, מלחמתיים, קולנועיים או פשוט אפיים – נראה שיש לו לא מעט השפעה מקולנוע, פנטזיה, היסטוריה ודתות.
יוצא לנו להיתקל באונלי מדי פעם במסגרת סיורי האוכל והגרפיטי שלנו בשורדיץ׳ והוא תמיד נחמד, ואפילו שמח לשתף אותנו בהליך היצירה ובסקיצות שלו, אבל הפעם החלטתי ממש לראיין אותו. גם כדי להכיר קצת יותר אותו ואת תהליך היצירה שלו וגם כדי לשתף אתכם בעוד מבט מאחורי הקלעים על סצנת אמנות הרחוב המרתקת של לונדון.
מיד נמשיך עם הכתבה אבל רגע לפני כן:
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בלונדון. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
בהחלט! אני מעדיף הרבה פעמים לצייר דווקא ברחובות היותר שקטים ופנימיים של שורדיץ׳, ומגניב שנפגשנו דווקא ברחובות הללו. אגב תודה על התמונות! (אני מדי פעם מצלם אותו תוך כדי ציור והוא מבקש ממני אח״כ לשלוח לו את התמונות).
את השם האמיתי שלי אני לא יכול לחשוף, סורי, אבל אני יכול לספר לך שכל חיי חייתי במזרח לונדון, ובמיוחד באזור E1 (אזור במזרח לונדון שכולל את השכונות שורדיץ׳, ספיטלפילדס, ווייטצ׳אפל, אלדגייט ועוד), לכן הוספתי את הכיתוב E1 לשם שלי, וכיום גם הסטודיו שלי ממוקם באזור הזה של לונדון אני מנסה שכל האמנות שלי תתבסס ותופיע באזור הזה של לונדון שבו אני רואה בית, לכן השם הוא בעצם ״ONLY E1״ (רק E1).
התחלתי לצייר בגיל מאוד צעיר, אולי בגיל 4-5. אבא שלי היה בעצמו אמן, אז זה הרגיש לי טבעי. בגיל 12 התנסיתי בגרפיטי לראשונה, וזה נמשך רק עד גיל 18, לא בדיוק קריירה ארוכה :). מאוחר יותר, הלכתי ללימודי אמנות במכללה, אבל לא סיימתי את הלימודים. זו תמיד הייתה אחת מהחרטות שלי, שלא סיימתי את הלימודים ושאין לי השכלה רשמית, אבל החיים לוקחים אותך לכיוונים שונים. התעסקתי בדברים אחרים במשך כמה שנים, אבל במהלך הסגר בבריטניה בקורונה חזרתי לרחובות השקטים של מזרח לונדון לעשות גרפיטי, בערך לפני שנתיים (2020), ומאז לא הסתכלתי אחורה – זה עכשיו ה-דבר מבחינתי, מה שאני הכי נהנה לעשות.
היסטוריה זה נושא שתמיד ריתק אותי, וזה כולל גם מבנים היסטוריים, תרבויות עתיקות ומלחמות. גלדיאטורים, ויקינגים ואפילו מלחמות יותר מודרניות, יש בזה משהו אפי, גדול מהחיים. חוץ מזה שגדלתי במשפחה דתית, ואני נוהג ללכת לכנסיה מדי פעם לספוג אווירה. לכל הדברים הללו יש השפעה על מה שאני מצייר כיום.
תמיד נמשכתי לרעיון של ״להישאב״ לתוך עולם אחר, והאותיות מספקות מעין ״מסגרת״ או ״שער״ (טלפורטר) לעולם אחר. האותיות עצמן הן החלק המודרני ביצירה שלי – ומה שבתוכן זה העולם שלתוכו אני מנסה לקחת את המתבוננים. הרבה פעמים מדובר במקומות היסטוריים או עתיקים, עם הקשר מסוים למוות (לכן אני גם מוסיף פעמים רבות עורבים ליצירה).
יש משהו במוות שמסקרן אותי משום מה, ועוד דבר שגיליתי, לפחות על עצמי, זה שככל שאני חוקר יותר את המוות, אני דווקא יותר מרגיש בחיים.
אני רוצה להתחיל מתישהו לצייר בלי האותיות, אבל שעדיין תהיה מסגרת מסוימת מסביב ליצירה. חוץ מזה שאני רוצה גם להתחיל לצייר בגדלים גדולים משמעותית ממה שאני עושה כיום, למשל על צד שלם של בניין. מתחשק לי לעשות ציורי ענק. חוץ מזה אני מאוד אוהב להתעסק עם תאורה, כמו שאפשר לראות ברחוב Hanbury ובמקומות נוספים 🙂
אני מאוד מקווה 🙂
