מסעדת ״פיתה״ בגולדרס גרין – מסעדה ישראלית כשרה למי שמתגעגעים לחומוס, פלאפל ושווארמה כמו בארץ

ברוכים הבאים לחלק השלישי ב״טרילוגיית״ המסעדות הכשרות בלונדון שלנו. אחרי שדגמנו אוכל יהודי-אשכנזי בראובנס ואוכל ישראלי-מודרני בדליקטסן, הגיע הזמן לדגום אוכל ישראלי-מזרחי במסעדת ״פיתה״ בגולדרס גרין בצפון לונדון, מסעדה כשרה ששמה דגש על דברים כמו חומוס, פלאפל, קבבים, שווארמה ועוד, או בקיצור – דברים שאנחנו הישראלים שגרים כאן מתגעגעים אליהם לרוב.

הדברים שאנחנו הישראלים שגרים כאן הכי מתגעגעים אליהם. ״פיתה״
הדברים שאנחנו הישראלים שגרים כאן הכי מתגעגעים אליהם. ״פיתה״

פיתה. מסעדה ישראלית כשרה שעושה כבוד לאוכל המזרחי

חיכיתי זמן רב להגיע ל״פיתה״, בעיקר בשל הגעגוע הגדול שלי לשווארמה ישראלית אמיתית, ולמי שתוהה למה אני לא יכול להסתפק בדונר הטורקי או בשווארמה הלבנונית/סורית, אני אספר בקצרה שיש תופעה עצובה שאני מכנה בשם ״תסמונת כשל השווארמה הלא-ישראלית״ – אצל כל עם כמעט יש בעיות אחרות: הדונר הטורקי בלונדון לרוב מעובד למוות, חסר תיבול ומוגש עם טורטיות חסרות נשמה (ראפים) במקום לאפה או פיתה, שלא נדבר על זה שבחיים לא תמצאו אצל הטורקים טחינה.

אצל הלבנונים או הסורים המצב טוב יותר, אבל גם שם מחליפה את הלאפה טורטיה חסרת נשמה, ואם יש טחינה היא לרוב חמוצה למוות, החיתוך של השווארמה הוא עבה וגס, ואין את התיבול הישראלי המנצח, ותיזהרו – יכולים גם לשים לכם על הבשר רוטב רימונים מתקתקת ולהרוס הכל. יש שיגידו שזה כנראה כי אנחנו רגילים למשהו אחד, ובעולם מכינים משהו אחר, ועדיין: רפרנס גם הוא משהו, והגעגועים לשווארמה ישראלית ראויה הם באמת לא קלים, למרות כל המגוון האינסופי והמדהים בלונדון של אוכל בינלאומי נפלא.

הגענו ל״פיתה״ בצהרי יום ראשון. המסעדה היתה יחסית מלאה, ובניגוד למסעדות הכשרות האחרות שאכלנו בהן עד עכשיו, לא רק בחבר׳ה עם כיפות, ואפילו לא רק בישראלים. עברנו קצת על התפריט ושמחנו לראות כמה דברים מעניינים. בחרנו להתחיל עם נקניקיות מרגז עם טחינה וסחוג, חומוס ביצה וגרגירים עם פלאפל, כרובית צלויה עם טחינה וצנוברים, חמוצי הבית וכמובן פיתות. יאסו.

נהגוס - פרסום לרוחב
מרגיז שאין מרגז בכל מקום מרגזי בלונדון, אבל זה מתחיל להשתנות
מרגיז שאין מרגז בכל מקום מרגזי בלונדון, אבל זה מתחיל להשתנות

נתחיל במרגז, נקניקיה שכשעושים אותה טוב היא אחד מהדברים המענגים הידועים לאדם הרעב. נקניקיות המרגז ב״פיתה״ היו חרפרפות במידה מתונה, עם טעם כבש מורגש (יאסו!), והתוספת של הטחינה והסחוג+אריסה הרנינה את ליבי וקיבתי עד מאוד. זו מנה של 10/10 ואין לי שום דבר פחות ממצויין להגיד עליה, חוץ מזה שאני מצטער מאוד שצפון לונדון רחוקה ממני ואני לא יכול לנגוס בנקניקיות הללו שוב ברגע זה ממש, שזה מצער מאוד. אגב, יצא לי לאחרונה לאכול נקניקיות מרגז גם במסעדה לא ישראלית כלל בלונדון (Smokestak בשורדיץ׳), ככה שאני שמח שגם מקומות לא ישראלים נותנים כבוד לנקניקיה המעולה הזו, אבל אלו של ״פיתה״ היו טובות יותר.

הבא בתור היה חומוס הגרגירים עם הביצה החומה והפלאפלים. נתחיל במה שהיה הכי טוב במנה הזו: הפלאפלים. פלאפלים קריספיים מבחוץ ונימוחים מבפנים, עם כוסברה מורגשת, וחמים חמים – בול כמו פלאפל טוב ומענג בישראל. נעבור לחומוס – מדובר היה בחומוס במרקם חלק-למחצה. אהבתי את הטעם, קצת פחות את המרקם (אני סאקר של חומוס חלק, סורי), אבל כמובן שבהשוואה לכל חומוס לא-ישראלי פה בלונדון הוא עושה לו 10-0. התוספת של הגרגירים והביצה שדרגו כמובן את כל העסק, ובגדול מדובר במנה מאוד כיפית ומפנקת, שאני לגמרי רואה את עצמי לוקח חברים לא-ישראלים לנסות. הבאה בתור היתה הכרובית בטחינה וצנוברים – ומה אפשר עוד להגיד חוץ מזה שאני לא אדם דתי, אבל ברוך בורא פרי הכרובית והמזלף טחינה מעליה, יש דברים שהם פשוט מנצחים. באופן כללי, מנות הפתיחה ב״פיתה״ היו נהדרות.

פלאפל חום כהה מבחוץ וירוק עמוק מבפנים, כהלכתו
פלאפל חום כהה מבחוץ וירוק עמוק מבפנים, כהלכתו

שווארמה ישראלית בלונדון. יש ולעוף עליה

ואז הגיע רגע האמת: השווארמה. מראש ידעתי שב״פיתה״ יש שווארמה הודו, שכן שווארמה עגל או כבש כשרה זה דבר שבעייתי להכין בלונדון (בעיקר בגלל חוסר היציבות של ספקי הבשר הכשר, כך הסבירו לי מסעדנים כאן), ו״פיתה״ היא מסעדה כשרה. עם זאת, גם לשווארמה הודו ״כמו בארץ״ אני מוכן לנסוע שעה וחצי (כן, זה מה שלוקח להגיע מאצלי לצפון הרחוק של לונדון).

השווארמה הגיעה בפיתה נימוחה כמו כחמאה (יאמי), עם טחינה, פטרוזיליה, קצת סלט ועמבה. השווארמה עצמה היתה בחיתוך ובתיבול הישראלי האהוב, קריספית מבחוץ ועיסיסית מבפנים, והשתלבה מצויים עם שאר המרכיבים, לביס שיותר מהכל הזכיר לי שווארמיה שכונתית ישראלית טיפוסית, נגיד ״שווארמה נדב״ בפתח תקווה. למרות שלא מדובר בשווארמה עגל, אני חושב שזה עדיין הדבר הכי קרוב לדבר האמיתי, ושמחתי מאוד לתת ביס במנה כזו אחרי היעדרות ממושכת מארץ ציון וירושלם.

הכי קרוב שתמצאו בלונדון לשווארמה ישראלית אמיתית
הכי קרוב שתמצאו בלונדון לשווארמה ישראלית אמיתית

עיקרית נוספת שדגמנו, אבל הרשימה פחות מהשווארמה, הם הקבבים, שהוגשו לצד פיתות, חומוס, סלט, חמוצים, סחוג ועמבה. מדובר במנה מאוד מפנקת (ויזואלית ומבחינת הרכיבים), למרות שמהקבבים עצמם לא נפלנו (הם חסרו תיבול והיו טחונים דק מדי לטעמנו), אבל הצלייה בגריל יחד עם שאר הרכיבים (למשל הסחוג המצויין והסלט) הרימו אותה. למרות שלא עפנו, יש לציין שזו המנה היחידה בכל הארוחה שפחות אהבנו, ככה שבסך הכל זה עדיין מאזן מרנין למדי.

תתארו לכם עולם יפה עם מגש כזה בטיסה
תתארו לכם עולם יפה עם מגש כזה בטיסה

ולסיום – משהו מתוק

אנחנו הלכנו על מלאבי ועל בקלאוות, ושתי המנות הרשימו למרות היותם פרווה למהדרין. הבקלאוות העגולות הו פריכות ומהנות כאילו היו מבוססות חמאה, ושברי האגוזים והפיסטוקים היו ברמה גבוהה. המלאבי גם הוא הפתיע לטובה, והיה מהאיכותיים שטעמנו בגזרת המלאבי הלא חלבי. שמחנו לגלות שגם בגזרה הזו, ״פיתה״ הפתיעו לטובה.

מלאבי ובקלאוות, לצד תה נענע שלא נכנס לתמונה
מלאבי ובקלאוות, לצד תה נענע שלא נכנס לתמונה

לסיכום, נהננו מאוד מהארוחה ב״פיתה״. המסעדה הזו לטעמנו היא נהדרת למי שמחפשים אוכל כשר בלונדון, או למי שגרים כאן ומתגעגעים קצת לאוכל (ולאווירה) כמו בארץ. אין ספק שאת זה עושים ב״פיתה״ טוב – כמעט כל המנות שאכלנו היו מעולות (במיוחד מנות הפתיחה!), הסלטים טריים, והאווירה במקום היא שמחה וכיפית. בשבילנו זו היתה קפיצה קטנה לישראל.