סקירה על מסעדת הגריל התאילנדית Smoking Goat שבשורדיץ׳

מסעדת הגריל התאילנדית Smoking Goat שבשורדיץ׳ (לונדון) היא בפירוש לא מסעדה שמתאימה למי שסולד מחריף. אמנם המנות כאן לא חריפות פיצוצים, אבל אין כמעט מנה שאין בה תוספת כלשהי של צ׳ילי, או שלא העבירה את הלילה במרינדה של X פלוס צ׳ילי. בכל מנה (וכמעט בכל קוקטייל) כאן תמצאו אלמנט חריף או מעושן, ולמרות או בגלל העובדה הזו – משהו ב-Smoking Goat פשוט עובד.

אוייסטרים מאודים עם צ׳ילי ובצלצלי שאלוט מטוגנים בעז המעושנת

בתור מתלונן סדרתי על מסעדות לונדוניות שלא מצליחות להעביר את הטעם התאילנדי השווה באמת, החזק אבל המדוייק, הטעם שבגללו אני עומד לשוב לתאילנד בקרוב, אני תמיד שמח לגלות מסעדות שלא מתביישות או מבקשות לעדן את הטעמים הממכרים של הרחוב התאילנדי. האוכל ב-Smoking Goat הוא מחווה לקנטינות הלייט-נייט של בנגקוק, מסעדות פועלים קטנות שמגישות אוכל מעושן, חריף וממכר אל תוך הלילה.

ולגופו של אוייסטר

פתחנו באוייסטרים מאודים עם צ׳ילי צלוי ובצלצלי שאלוט מטוגנים, שהיו ממכרים לגמרי, ושמרו על איזון נהדר שבין קור, חום, מליחות, חמיצות וחריפות. לצידם הוגשו כנפי עוף גדולות בציפוי קריספי ממכר למדי של צ׳ילי ופיש סוס. היה בכנפיים הללו משהו מאוד פשוט אבל גם מאוד ממכר, ולמרות המתיקות היחסית היתה בהן גם חריפות שהתאימה כמו כפפה ליד לבירת הפילזנר שהזמנתי. אני נהניתי והכל, אבל אשתי התלהבה מהכנפיים כמו שהיא מתלהבת מאוכל אוגנדי מסורתי.

באמת שנמאס לי כבר להזמין סום-טאם (סלט פאפאיה ירוקה) במסעדות תאילנדית, אבל מה אני אעשה – לא רק שהסלט הזה היה מומלץ כאן, אלא שהסלט והכנתו הפכו למעין ׳מדד׳ למטבח תאילנדי. ומה אני אגיד על הסום טאם של ׳סמוקינג׳? ובכן, הוא היה בסדר. האובייקטיביות מחייבת להגיד שלא נרשמה התלהבות-על, למרות שבהחלט אפשר להבחין בטריות ובאיכות של כל המרכיבים, ושהוא היה בסך הכל טעים וחריף במידה מאוד נכונה ומדוייקת. לצידו הוגשה מנה כיפית של כבדי עוף ברוטב פפרקורן, ג׳ינג׳ר-בר תאילנד, מיני-שום קונפי ופיש סוס. המנה היתה נהדרת, והשילוב של כבדי עוף ורוטב תאילנדי הוא שילוב מעניין שאני לא זוכר מתי יצא לי לנסות.

סלט פאפאיה ירוקה (סום-טאם) ותבשיל כבדי עוף ברוטב ג׳אנגל

כמעט עפתי…

המנה הבאה היתה יונה שלמה צלויה, לצד מתבל צ׳ילי. בשר היונה היה טעים ורך, הזכיר קצת חזה ברווז, אבל עם פיניש קצת חמצמץ. היה קצת חסר לי רוטב מעניין יותר לצד הצ׳ילי. בדיוק באותו הרגע ראיתי את הטבחית שופכת רוטב פייב ספייס (רוטב חמשת התבלינים, שאני כל כך אוהב) על חתיכת עוף גדולה, וביקשתי לטעום את הרוטב, שהיה מתקתק אבל רווי בטעמי הפייב ספייס שאני כל כך אוהב. מכיוון שהייתי כבר אחרי כנפי העוף והיונה, הבטחתי לעצמי שעוד אחזור ל-Smoking Goat רק כדי לאכול את העוף ברוטב הזה, ואדווח.

משום מה האורז שאשתי הזמינה, אורז מטוגן בשומן חזיר עם ביצה, הגיע ממש בסמוך לרגע שסיימנו עם היונה. האורז היה ממש נהדר, היה קשה להפסיק לאכול ממנו, במיוחד אחרי שהוספתי לו קצת מהרוטב שנשאר מכבדי העוף. לצידו הגיע שיפוד מהגריל של חזיר בגידול מקומי מחווה ליד ווילס, שהיה בסדר כחטיף לצד האורז והאוייסטר הנוסף שהזמנתי, כי חראם לא לאכול עוד קצת מהאוייסטרים המאודים הללו.

לצד קוקטייל של וויסקי, למון גראס וסודה, קינחתי בגלידת קוקוס עשירה וקרמית באופן מפתיע, שהוגשה עם חתיכות של פלנטיין קריספי. הגלידה הזו, שלא היו לי ציפיות מי-יודע-מה גבוהות ממנה (והקינוח היחיד במסעדה!), התגלתה כהפתעה כיפית לאללה, והשילוב בין הגלידה הקרמית (והלא קרחית!) עם המתיקות העדינה, לבין שבבי הפלנטיין, פשוט עשה את העבודה.

קשה למצוא מסעדות תאילנדיות לא-מתייפייפות בלונדון, אבל לשמחתי לאחרונה יש יותר ויותר מסעדות דווקא מהזן המתחכם-קונספטואלי ולא דווקא מהצד התאילנדי-אותנטי, שמצליחות להביא ללונדון אוכל תאילנדי מעניין. לא לחינם המסעדה הזו הזכירה לי את Kiln שבסוהו, גם היא מסעדת גריל-תאילנדית שמגישה מנות מהגריל עם חיבה לטעמים חזקים ומעושנים, ומסתבר שהבעלים של שתי המסעדות הם אותם בעלים – בן צ׳פמן ובריאן הנון. מסתבר ששתי המסעדות מושפעות מאותן קנטינות לילה בנגקוקיות.

החשבון, אגב, ממש ידידותי לכיס – על כל מה שאכלנו ושתינו שילמנו רק 75 פאונד, מחיר יפה מאוד לזוג במסעדה טעימה בלונדון אם תשאלו אותי (התרגלתי כבר לחשבון ממוצע של 150 פאונד לזוג).

לסיכום

  • זיקוקים בפה: 4.5
  • שירות ויחס: 4.5
  • תמורה למחיר: 5

תודו לי אחר כך

שתפו את זה