שכונת בריקסטון, מהשכונות האהובות עלי בלונדון, מתעוררת לחיים. הביקור שם השבוע הרגיע אותי. פחדתי שהשכונה תפגע משמעותית מהקורונה, אבל בריקסטון נותרה מחוסנת-יחסית בגלל שצריכים אותה – היא המקום שבו מהגרים משיגים את כל מה שצריך כדי לבשל בלונדון אוכל אפריקאי, קריבי או לטיני כמו שצריך.
הפעם התענגנו בין השאר על אוכל קולומביאני נפלא ומפתיע, מהטובים שאכלנו השנה ובכלל, על אוכל פועלים גאנאי (מערב אפריקני) חריף, על אוכל ג׳מייקני שכה התגעגענו אליו, וגם נהננו מבר חדש ויפהפה.
לפני שנתחיל, אספר למי שלא מכיר שבריקסטון ושווקיה הם בפירוש ה-מקום לאכול, להצטייד ולחוות קולינריית מהגרים אותנטית. השכונה היא לא רק המרכז הג׳מייקני של לונדון, אלא שהיא גם משמשת כצומת קולינרית-תרבותית של אוכל אפריקני, לטיני, איטלקי ואפילו אסיאתי. יש בה מבחר מרשים של מסעדות פועלים אותנטיות מעמים שונים, ברים מפונפנים אבל לא יותר מדי, מעדניות של כל אותן מדינות כאן, ועוד. כתבתי כבר לא מעט על השכונה הזו, וגם הקדשתי לה פרק בסדרה שלי ״עומר זולל את לונדון״.
מיד נמשיך עם הכתבה אבל רגע לפני כן:
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בלונדון. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
דרך אגב, בבריקסטון יש גם מסעדות סרי-לנקיות, אתיופיות, יפניות, תאילנדיות, מקסיקניות, אינדונזיות וטרינידדיות. זו אחת מהשכונות הכי בינלאומיות שעדיין לא התמסחרו, בעיקר לדעתי הודות להיותה קצת מחוץ לציר המרכז-מזרח-צפון הפופולרי יותר.
התחלנו במסעדה קולומביאנית בבריקסטון וילג׳. הפעם הלכנו על הקולומביאנית הפחות-קבועה שלנו, שהתפריט שלה לאחרונה השתנה. שמחנו לגלות מנות פתיחה נפלאות ממש כמו קופה דה פלאטנו – מנה שעשויה מפלנטיין ירוק מטוגן (למי שמכיר, הפלנטיין הירוק, סוג של בננה לבישול, פחות מתוק מאחיו הצהוב), בצורת צלוחית ועליה תבשיל בשר מפורק קולומביאני עסיסי ומתובל קלות. זו ללא ספק אחת מהמנות המהנות שאכלנו לאחרונה – הבשר היה ג׳וסי להחריד, מתובל בול במידה, והפלנטיין שהחזיק אותו היה מטוגן בול במידה כדי להיות מספיק קראסטי אבל גם נימוח.
המשכנו עם אבורחדו, עוד וריאציה מעניינת לשימוש בפלנטיין – הפעם היה מדובר במעין אומלט-סמבוסק שעשוי מפלנטיין, וממולא בגבינה מותכת וקרם גויאבה. המנה הזו היתה גם היא מפתיעה וכיפית, אבל לדעתי מעולה בתור קינוח – הדבר הזה מתוק, אבל כבר למדתי שלא תמיד מה שבעיני נתפס כמתאים לקינוח, בהכרח נתפס ככזה בתרבויות אחרות.
אחר כך הגיע פאן דה בונו, מאפה בצורת כדור של גבינה, קמח תירס ועמילן קסאווה (יוקה), המקבילה הקולומביאנית לפאו דה קז׳ו, לחמניות הגבינה הברזילאיות. זה היה טעים, אם כי מעט פחות גבינתי מהגירסה הברזילאית, ומתאים לטקס ויטביל עם מרק התירס-עוף הקולומביאני (הסביר) שהגיע לידו, המנה היחידה שפחות הרשימה.
לצד כל הטוב הזה שתינו מיצים טריים נהדרים וסמיכים של מנגו טרי, לצד אחד של פסיפלורה טריה, מה שישר זרק אותי למסעדות במדינות טרופיות כמו אוגנדה ותאילנד. ניסינו גם מיץ ענבים קולומביאני, שהיה סביר. אגב לרוב במסעדות קולומביאניות או קריביות אני מנסה את מיץ קני הסוכר, אבל הפעם היה בא לי לגוון.
קינחנו בקפה קולומביאני נהדר והמשכנו הלאה. בקצה השני של שוק בריקסטון נמצאת מסעדת פועלים בת ח״י שנים (באמת), שבו שתי מהגרות ותיקות מגאנה שבמערב אפריקה מכינות אוכל גאנאי אותנטי, במקום שנתקע בזמן בשנות השבעים, מעין בועה מערב-אפריקנית ששום דבר בה לא השתנה מהימים שבריקסטון היתה שכונת מהגרים פר-אקסלנס, בלי טיפת טאץ׳ היפסטרי-מגניב.
במסעדה, שאין מה לטרוח לחפש בגוגל כי היא לא שם, דגמנו מרק בוטנים ודג גאנאי חריף, לצד פופו, מעין פירה של עמילן תירס עם מרקם מסטיקי-משהו, שטובלים במרק משל היה מדובר בלחם (ברוב מדינות מערב ומזרח אפריקה פירה של עמילן תירס, בוריאציות שונות, נפוץ יותר מלחם, ונקרא בשמות כמו אוגאלי או פושו, ונועד בעיקר לספוג רטבים ולשמש פחמימה זמינה). לצד המנה, שהיתה פשוטה אך מהנה, שתינו משקה שעורה גאנאי, מעין בירה מתוקה שעזרה יפה להתמודד עם החריפות של המרק.
אחר כך קפצנו למקום הג׳מייקני האהוב עלינו בבריקסטון, הלת׳י איטרס, והתענגנו על הג׳רק צ׳יקן וקארי העז האהובים עלי בשכונה, ואוי כמה התגעגענו. במהלך הקורונה אכלתי פה ושם ג׳רק צ׳יקן, אבל שלהם תמיד מצליח לענג עם תערובת התבלינים המדויקת והטעם המעושן.
אחר כך קפצנו לבר יפהפה שנפתח כמה חודשים לפני הקורונה. הספקתי לשבת בו ממש קצת ורציתי לקחת לשם את לוסי, וזה היה פשוט נפלא – מזג האוויר היה מעולה, חלק מהגג של המקום פתוח, ומכל עבר צמחייה ואווירה, עם אחלה קוקטיילים ומלצרים מגניבים ונחמדים. שתיתי ג׳ין ורוד וטוניק תות, ובשלב מסוים הוספתי להם קצת ממיץ הענבים הקולומביאני שנשאר לי בבקבוק, מה שהפתיע והפך לקוקטייל ג׳ין טוניק עם טוויסט ענבים מרנין למדי.
בעקבות הקורונה ועד יעבור זעם, הסיורים שלי מתקיימים במתכונת של סיורים בקבוצות קטנות במיוחד (4-6 אנשים), או סיורים פרטיים. אם התמזל מזלכם ואתם בעיר בתקופה הזו, הזמינו כאן מקום. הולך להיות לבלוטות הטעם שלכם ממש מרנין.
