עומר זולל את לונדון: קובנית חדשה ומרנינה במרכז לונדון – לה רמפה

״לה רמפה״ היא בר-מסעדה חדשה יחסית (שישה חודשים) בלונדון שמגדירה את עצמה ״מסעדה קובנית עם פיוז׳ן לטיני, דרינקים תואמים וסגנון כללי של שנות החמישים בקובה״. המסעדה נמצאת בשכונת פיצרוביה במרכז לונדון, ברחוב שקט למדי שמסתיר את העובדה שמעוז הקניות המתוייר ונטול המסעדות רחוב אוקספורד נמצא ממש מעבר לפינה.

הגענו למסעדה בערב קר ושקט למדי בתחילת השבוע, וזכינו כמעט לשירות פרטי (זה קורה הרבה בתקופה הזו, כשלונדון ריקה כמעט לחלוטין מתיירים). המוזיקה הקובנית הנהדרת ברקע, התפאורה שכוללת ציורים קובנים וריהוט מוקפד ותואם, יחד עם השירות של המלצרית הפורטוגלית הנלהבת שלנו, יצרו אווירה נהדרת, שאם הייתי עובד בשיטת הכוכבים היתה מזכה את המקום בכוכב אקסטרה בקלילות.

בלסנו בין השאר:

כריך קובני

למעשה היה מדובר בכריך בתוך לחם שומני שמזכיר קצת פרנה או ג׳בטה, וכולל בין השאר פרוסות קריספיות של בטן חזיר, פרוסות האם, גבינה שוויצרית, חמוצים, מעט חרדל וכוסברה. הכריך היה מאוד כיפי, ואפשר לגמרי להבין למה מתלהבים ממנו כל כך באזורים מסוימים בארה״ב (מיאמי וטמפה בעיקר): הוא מושחת, הוא נלוז, ואני מאמין שאין להם שם פנואצו (כריך נדיר למדי מדרום איטליה) שבעיני לוקח את הכריך הקובני, אבל לא בפער עצום.

״צלעות״ תירס – תקשיבו לי, זה שיחוק!

מדובר בתירס על הקלח שמוגש בצורה שמזכירה צלעות, מתובל במרינדה טעימה בטירוף עם טעם סרירצ׳ה דומיננטי, ולמעשה אוכלים את גרעיני התירס מה״עצם״ (שהיא החלק הקשה של קלח התירס) משל היה מדובר באכילת בשר מהעצם. עכשיו שימו שניה בצד את ההשוואה לבשר, כשלעצמו זה נשנוש מפואר, ותעיד על כך הפעם הנוספת שהזמנו אותו (ואת הסביצ׳ה) לפני שלב הקינוחים.

טאקוס של לחי שור בבישול ארוך

עם ריבת צימוקים וסלסת הבנרו – לצערי המתיקות של המנה קצת העיבה על כל העסק, ובינינו היא גם החווירה לעומת המנות האחרות.

סביצ׳ה של חסילונים, אבוקדו, בטטות, שקדים וכוסברה, עם טורטיה צ׳יפס

לא ציפיתי כלל להיות מופתע דווקא מהסביצ׳ה (לונדון הרי מעצמת סביצ׳ה לא קטנה, בזכות המטבח הפרואני שפורח כאן), אבל היה בו משהו מענג שכנראה שהפרואנים לא יכולים לעשות: הוא לא טבע בליים. לא שאני נגד סביצ׳ה פרואני חלילה, אבל כמה כיף לאכול סביצ׳ה עם טעמים קצת שונים, שלא מיד לוקח את החמיצות למקסימום.

סלט טרופיקנה

עם רדיקיו (עולש אדום), בייבי תרד, פרוסות אבוקדו, פרוסות אננס, פרוסות אשכולית וכוסברה – לסלט הזה דווקא היה המון פוטנציאל, כי הפירותיות והשילוב בין האננס לאבוקדו הם כמו רולס ורויס, אבל העובדה שיש בסלט הזה שני רכיבים מרירים (העולש והאשכולית) גרמו לו להיות קצת מריר מדי לטעמינו (העולש כשלעצמו מריר למדי).

טוסטונס (צ׳יפס פלנטיין) עם מוחו אבוקדו

דווקא ציפיתי למשהו אחר – אצל הקולומביאנים טוסטונס הם ממש פלנטיין מטוגנות כמו צ׳יפס, ומעוכות, ומעליהם שמים לרוב אבוקדו או תבשיל עגבניות. כאן היה מדובר בצ׳יפס פלנטיין קריספי יותר בכיוון של חטיף, וברוטב אבוקדו יותר נוזלי. פחות אהבתי, זה מרגיש כמו עוד נאצ׳וס עם מתבל.

ונעבור לקינוחים

פודינג אורז ושמנת עם סורבה קוקוס, ריבת מנגו וגרידת לימון

מהקינוחים המוצלחים, הכיפיים והמרעננים שיצא לי לאכול לאחרונה. לא לוותר!

צ׳ורוס עבודת יד עם שוקולד מומס

המקום מסתבר מתגאה בצ׳ורוס הטבעוניים הללו. הם יקסמו לאוהבי הצ׳ורוס הפריכים והקראנצ׳יים. לוסי התלהבה מאוד, לי היתה חסרה דווקא הרכות של הבפנוכו.

קוקטיילים קובניים

היו גם כמה קוקטיילים קובנים מעניינים, למשל קליאופטרה (קוניאק הנסי, יין פורט, אננס, טריפל סק וליים), או הוטל נשיונל (רום קובני, משמש, אננס וליים).

בסך הכל מדובר במקום נהדר, קפיצה קטנה לקובה עם אוכל מעניין, אווירה כיפית, מוזיקה תואמת ושירות שמח וחייכני. כמה כיף שלונדון מזמנת לנו כל כך הרבה הפתעות בינלאומיות מרנינות מהסוג הזה!

• זיקוקים בפה: 8.5
• שירות ואווירה: 9
• תמורה למחיר: 8