סקירה קולינרית של Angelina – מסעדת פיוז׳ן איטלקי יפני נהדרת

מעשה בפיוז׳ן איטלקי-יפני, ריזוטו עם צלופח ברוטב סויה-חמאה מפחיד, ועוד כמה דברים מעניינים ?

השבוע ביקרנו במסעדה חדשה יחסית (נפתחה לפני שמונה חודשים) בשכונת דלסטון במזרח לונדון, שמציעה פיוז׳ן בין מטבח איטלקי ליפני, אנג׳לינה (Angelina Restaurant) שמה. הקונספט ב׳אנג׳לינה׳ פשוט למדי: ב-39 פאונד לאדם מקבלים טעימה של כל התפריט (אמורות להיות חמש מנות קטנות, בפועל ספרנו שמונה), וקינוח. אין בחירה, אלא מקבלים את כל מה שמבשלים במסעדה באותו ערב, כשהתפריט מתחלף אחת לשבועיים. אם רוצים התאמה של כוסות יין לכל מנה, צריך להוסיף 35 פאונד.

הגענו ל׳אנג׳לינה׳ כבר אחרי כמה דרינקים בבר סמוך, ולא רצינו לעבור ליין, אז לקחנו שני קוקטיילים, האחד מבוסס על גבינת פקורינו וג׳ין, והשני על וודקה וסלק. הקוקטיילים לא היו מדהימים. הקוקטייל של הפקורינו היה מלוח מדי, והקוקטייל השני היה מרענן אבל די סתמי.

מנות הפתיחה

אחרי כמה דקות (ולצלילי קלאסיקות של סנופ דוג וד״ר דרה, שזה תמיד נפלא!) הגיעו לשולחן המנות הקטנות הבאות:

תפריט טעימות משתנה ב-39 פאונד
תפריט טעימות משתנה ב-39 פאונד

פיאדינה (לחם איטלקי שטוח, מעין ׳קרפ׳ רומאי) עם פארמה האם ומוצרלה

היה ממכר להחריד אבל נגמר בביס וחצי. ללא ספק משהו שהייתי שמח לעוד קצת ממנו.

airalo ad

קרפצ׳יו של Sea Bream עם סויה-כמהין ופוריקאקה (תערובת של אצות, שומשום קלוי ועוד דברים טובים)

המלצר אמר שזו תהיה גולת הכותרת של הראשונות, והוא צדק – הדג היה בשרני וטעים להפליא, רוטב הסויה-כמהין היה באיזון הנכון בין מעודן למודגש, וטעמי האומאמי הממזריים של כל העסק הרימו את הביס וחצי הללו לרמת הזיקוקים בפה.

פרסומת של מסעדת מזל בלונדון

עוף מטוגן בסגנון קראגי יפני

קריספי מבחוץ וג׳וסי מבפנים, איכות טובה אבל לא מרגש או מעניין במיוחד.

שרימפסים סיציליאנים אדומים ברוטב תפוזים וג׳ינג׳ר

הרבה זמן לא יצא לי לאכול שרימפס טריים לגמרי. הרוטב באמת החמיא להם, והם הרגישו חמאתיים מאוד. טעים.

נהגוס - פרסום לרוחב

קרוקטים של גבינת טלג׳ו וכרוב ניצנים

טעימים, המרקם בפנים היה עשיר והגבינה מותכת בדיוק כמו שצריך. לא הורגשה כל מרירות מעצבנת מצד הכרוב ניצנים, שזה בונוס בעיני. נשנוש כיפי.

ברוקולי בטמפורה

היה נשנוש חביב, שדרש בירה בצד, אבל אנחנו היינו כבר עמוק בקוקטיילים.

בסך הכל מנות פתיחה טובות, שחצי מהן בהחלט סקרנו והשאירו טעם של עוד. הקונספט ממש נחמד.

העיקריות

ריזוטו עם ראגו נקניקיות, צלופח אונאגי ורוטב סויה-חמאה

ואז הגיע תורן של העיקריות. העיקרית הראשונה היתה ריזוטו עם ראגו נקניקיות, צלופח אונאגי ורוטב סויה-חמאה. רבותי, ריזוטו כזה אנחנו לא זוכרים מתי אכלנו. ולא בגלל הראגו נקניקיות או הצלופח (שהוא, עם כל הכבוד, דג, כן?) אלא בגלל ובעיקר בזכות רוטב הסויה-חמאה הגאוני. הרוטב הזה הוא כמו מתקפה בנשק אטומי על בלוטות הטעם. אם זה מה שהאיראנים מתכננים, אנחנו בצרות קולינריות.

חזה ברווז צלוי מדיום-רייר עם פרוסות כמהין לבן, צ׳טני דובדבנים ודייקון

פרוסות ברווז עם כמהין לבנות וצנון יפני
פרוסות ברווז עם כמהין לבנות וצנון יפני במסעדת אנג'לינה בלונדון

העיקרית השניה היתה פרוסות של חזה ברווז צלוי מדיום-רייר עם פרוסות כמהין לבן, צ׳טני דובדבנים ודייקון (צנון יפני). פרוסות הברווז היו עסיסיות, פרוסות הכמהין הלבן הן פשוט תענוג אמיתי, והצנון היפני תרם קצת פחות לכל התענוג. בסך הכל מדובר במנה טובה, כשהכמהין הלבן מאוד מחמיא ומחזק את טעמי הברווז.

והקינוחים

לקינוח קיבלנו טארט אגסים ואגוזי לוז עם יוזו, וגלידת קינמון עם קליפות יוזו מסוכרות. הטארט היה סביר, לא משהו מיוחד בעיני, חסר קצת פאדג׳יות חמאתית או מרקם מעניין. גלידת הקינמון היתה מאוד עדינה ולא כל כך שמנתית בעיני, ובדיוק לפני כמה ימים אכלתי גלידת קינמון שהיתה טובה ממנה בהרבה.

מהקינוחים פחות עפנו. עוגת אגסים וגלידת קינמון
מהקינוחים פחות עפנו. עוגת אגסים וגלידת קינמון

מה שכן, שווה להיות נחמדים, כי בגלל שהיינו נחמדים למלצר (ולטבח שעבד מולנו על המנות) וגילינו עניין רב במנות, פונקנו בקינוח נוסף און דה האוס – פנטונה (עוגת חג מולד איטלקית), לצד רוטב זביונה וגלידה שוקולד אגוזי לוז. העוגה היתה כיפית ועשירה, והרוטב זביונה היה מגניב בתור מטבל, אבל ה״גלידה״ של השוקולד הרגישה מאוד דלה. בהתבסס על ״גלידת״ הקינמון שלפניה, נראה לי שמישהו צריך להעביר את החבר׳ה ב׳אנג׳לינה׳ קורס מזורז בגלידות ?

אז לסיכום

אם נשקלל את כל החוויה, המנות המעניינות, הקונספט, השירות החם והמחיר, מדובר בהחלט במשהו ששווה לבדוק אם אתם עוברים במזרח לונדון/דלסטון ומחפשים הרפתקאות קולינריות מעניינות. בהתחשב בעובדה שהתפריט משתנה אחת לשבועיים, אין ספק שאפשר ׳ליפול׳ על תפריט מעניין יותר (או פחות…), אבל שווה לנסות את המקום שוב כדי לראות האם הרמה נשמרת. אין ספק שמדובר בהפתעה נעימה, כיפית ומעניינת, ושהשילוב בין שני המטבחים הללו יכול להוציא כמה מנות שוות (כולל ריזוטו אחד בלתי נשכח ברוטב אטומי).

ולסיכיי סיכום

  • זיקוקים בפה: 4
  • שירות ויחס: 5
  • תמורה למחיר: 5

תודו לי אחר כך