אם יש משהו שאוהדי כדורגל אמיתיים לא אוהבים שאומרים להם, זהו הביטוי "זה רק משחק". כי לכל מי שהולך לכדורגל ועוקב אחרי הקבוצה שלו במשך שנים, ברור לגמרי שזה ממש – אבל ממש – לא רק משחק.
כדורגל הוא כלי לביטוי של זהות מקומית וקהילתית, טקס שעובר מדור לדור במשפחות רבות, מפגש חברתי שבו מעבר לצפייה במשחק נפגשים כדי לדבר (ולקטר) על החיים וליהנות מחוויה משותפת. המסורת הזו כל כך ארוכת שנים באנגליה (ולמעשה בהרבה מאוד מדינות באירופה) כך שבלתי אפשרי לנתק אותה מהמשחק עצמו.
לכן, צפייה בכדורגל בלונדון היא ממש לא רק המשחק עצמו. ביום של משחק, בטח אם מדובר במשחק גדול כמו דרבי או משחק צמרת, הכל הופך חגיגי יותר. אוהדים ממלאים את רחובות העיר, לבושים בחולצות הקבוצה, יושבים בפאבים השונים באזור האיצטדיון, צועדים ושרים שירי עידוד ולמעשה נכנסים לאווירה כבר שעות ארוכות לפני המשחק, וגם נשארים בה כמה שעות אחריו.
מיד נמשיך עם הכתבה אבל רגע לפני כן:
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בלונדון. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
- לרכישת כרטיסים למשחקי כדורגל בלונדון >>
- לסקירה נרחבת על כדורגל בלונדון
ההיסטוריה של הכדורגל בלונדון
בשנים עברו הכדורגל היה מזוהה בעיקר עם מעמד הפועלים, ונחשב לתרבות נחותה שמשכה אליה בעיקר חוליגנים אלימים שהגיעו למשחקים שיכורים כדי לפרוק את המתחים של כל השבוע. קרבות בין אוהדים היו דבר שבשגרה והכדורגל בהתאם משך אליו אנשים שחיפשו פורקן, ופחות את מי שהמשחק עניין אותם.
רק בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 החל שינוי בתפיסת הכדורגל באנגליה כולה, בעקבות אסון הילסבורו שבו נהרגו 96 אוהדי ליברפול במשחק חצי גמור הגביע האנגלי באצטדיון הילסבורו בשפילד. האסון נגרם אמנם בעקבות מחדל משטרתי ולא בעקבות התפרעות אוהדים, אבל גרם לשינוי בחשיבה של מנהלי הכדורגל באנגליה.
לאחר האסון, אצטדיונים מודרניים החלו להיבנות, נאסרו יציעי עמידה, יחס הרשויות לאוהדים השתנה מקצה לקצה ובמקום לראות בהם עבריינים מועדים הם נתפסו כמי שבאים לצרוך את מנת התרבות השבועית שלהם, ורק מי שבא להפריע ולקלקל את ההצגה נתפס והורחק מן המגרשים.
שדרוג התנאים והקמת הפרמייר-ליג בשנת 1993 הזרימו סכומי כסף גדולים למועדונים והשינויים עשו את שלהם: הקהל שמגיע למגרשים השתנה והכדורגל פנה כעת לקהלים רחבים יותר, מכל המעמדות וביסס את מקומו כבילוי לגיטימי של סוף שבוע.
בילוי לכל המשפחה
אחד השינויים הגדולים שעבר על הכדורגל בלונדון (ובאנגליה כולה) הוא הפיכתו לבילוי משפחתי. כדורגל תמיד היה פופולרי בקרב משפחות שלמות באנגליה, אולם משום שנחשב ללא בטוח, נשים ואנשים מבוגרים לא היו פוקדים את היציעים במספרים גדולים. בשנות ה-80 הכדורגל סבל גם מגילויי גזענות קשים וגם אנשים כהי עור הרגישו לא בנוח ביציעים.
כיום הכדורגל בלונדון נחשב בילוי משפחתי לגיטימי ואף פופולרי מאוד, וממש לא נדיר לראות משפות שלמות שמגיעות יחד למשחקים שבוע אחרי שבוע – זוגות עם ילדים בכל הגילים, ולעתים גם הסבא והסבתא מצטרפים אליהם, כולם לבושים בחולצות הקבוצה ומגיעים לחגיגת כדורגל אמיתית.
הליכה למשחק כדורגל בלונדון נחשבת כיום בטוחה מאוד, המשטרה מרחיקה ומענישה בחומרה את מי שמעז להתפרע או להתנהג באלימות, וכפועל יוצא מכך מספר המקרים החריגים צנח למספרים נמוכים מאוד.
מעבר לאצטדיון, גם צפייה במשחקים בפאב שכונתי היא חוויה לונדונית אמיתית. בכל שכונה בלונדון, ובטח סביב האצטדיונים, יש עשרות (אם לא מאות) ברים, חלקם מזוהים ממש עם הקבוצה המקומית המייצגת את השכונה או את הרובע. הברים כמובן מלאים בכל משחק, באנשים שלא השיגו כרטיסים או סתם באוהדי הקבוצה שלא הולכים למשחקים.
הבירה נשפכת כמים והשירה של האוהדים נשמעת גם ממרחק רב מחוץ לפאב עצמו. זו ללא ספק חוויה בפני עצמה ששווה לעבור, רק שימו לב שאתם לא מגיעים עם הצבע הלא נכון – יש פאבים שממש "שייכים" לקבוצות מסוימות והגעה אליהם עם סממנים של קבוצה יריבה עלולה לעורר מהומה, גם אם עשיתם זאת בתמימות.
רכישת כרטיסים לחווית כדורגל בלונדון
אם אתם מגיעים למשחק כדורגל בלונדון, אל תצמצמו את החווה שלכם רק למשחק – פנו לכם כמה שעות, הסתובבו באזור האצטדיון ובשכונה, שבו בפאבים מקומיים והגיעו למשחק כשאתם כבר בתוך האווירה החגיגית.
- לרכישת כרטיסים למשחקי כדורגל בלונדון >>
- לסקירה נרחבת על כדורגל בלונדון
