חוויה קולינרית יוצאת דופן אצל השף ריק סטיין, רק שעתיים מלונדון

כבר הרבה זמן שאני רוצה לאכול אצל ריק סטיין, המגה-שף של פירות הים והדגים במערב אנגליה, כן, אותו מגיש של סדרות האוכל מסביב לעולם, אם יצא לכם לראות. והנה השבוע, במסגרת טיול נוסף שלנו למחוז דורסט שבדרום-מערב אנגליה, הזדמן לנו לאכול אצלו פעמיים, במסעדה שלו ב-Sandbanks, עיירת חוף קטנה ומפונפנת שבקצה של חוף חולי וארוך במיוחד. אם תהיתם, המסע לשם הוא עניין של שעתיים וחצי בערך, ברכבת או באוטובוס מלונדון (צריך קודם להגיע לעיירות החוף Bournmouth או Poole, ומשם לקחת מונית או אוטובוס ל-Sandbanks).

הארוחה הראשונה מבין השתיים התחילה לה עם נוף מהמם למרינה, וקוקטייל על בסיס קוניאק, ליקר אפרסקים וסודה אפרסק-יסמין, קוקטייל שנשמע ממש כאילו הגיתי אותו בעצמי 🙂 (זה בול הסגנון שלי בקוקטיילים). מיד אחריו התחילו להגיע המנות שבחרנו. זה התחיל עם צלחת ועליה בין השאר: צדפות (והרבה) מכמה סוגים, מולים, לנגוסטין, חסילונים, סקאלופס, סרטן ועוד כמה הפתעות. דווקא הצלחת הזו בעיני היתה החוליה החלשה של הארוחה, כי שום דבר שם לא ממש הפתיע (הסקאלופס היו הכי טובים, הלנגוסטין קצת איכזב) ומזל שמשם העסק רק הלך והתרומם.

לצד אותה צלחת הגיע סלט מנגו עם מקרל מטוגן, גזר, בוטנים, בצל ובזיליקום תאילנדי, שהיה כל כך מוצלח שהזמנו עוד אחד מיד כשחיסלנו אותו. מדובר בסלט מאוד מענג, שהחסרון היחיד שלו הוא בכמות הקטנה שלו, ויודעים מה, גם עוד קצת מנגו היה משדרג אותו, כי זה הרגיש יותר כמו סלט גזר וקצת מנגו כדי ״לצאת לידי חובה״, אבל עדיין היה מדובר בסלט טעים לאללה.

הבא בתור היה מרק דגים ופירות ים עם פרמזן, זעפרן, שום ועוד כמה דברים, שהיה טעים, אבל הייתי שמח להרגיש יותר חתיכות של דגים או פירות ים במרק, כי אם כבר אז כבר. אני אומר: או שהטעם יהיה שמימי, או שיהיו קצת חתיכות של פירות ים, לא ככה?

ואז הגיעו העיקריות, שאחת מהן היתה כל כך מוצלחת, שרק בשבילה היה שווה להגיע למסעדה.

לאותה מנה מוצלחת קוראים – שימו לב – פריקסה! ולא, לא מדובר בכריך הטוניסאי, שדווקא מאוד הייתי שמח לפגוש כאן, אלא במנה צרפתית בעלת שם זהה. לרגע חשבתי שאני עומד לפגוש שוב מנה עדתית במקום לא צפוי, כי אני כבר לא יודע למה לצפות אחרי שנתקלתי לפני כמה שנים בזיוה (!) עם סחוג וביצה ורסק והכל בבית קפה ב…אוגנדה (!). בכל אופן מדובר במנה צרפתית של עוף צלוי במידה מושלמת, בליווי רוטב שמנתי עשיר, עם פטריות מכמה סוגים ותפוחי אדמה בבישול איטי, שסופחים את הרוטב. לכאורה נשמעת כמו מנה פשוטה, אבל הטעם כאן היה פשוט מנצח, והנה לכם מנה שגם מי שלא אוהבים דגים או פירות ים יתענגו עליה.

אטרקציות ודברים לעשות באיזור Sandbanks

העיקרית השניה, גם היא לא איכזבה בכלל – קארי דגים ופירות ים אינדונזי עדין, עם סי באס, קוד וחסילונים, לצד אורז בסמטי ושעועית ירוקה עם שבבי קוקוס, שום וצ׳ילי. המנה היתה עדינה, והקוקוס הורגש יותר מהקארי, מה שהחמיא לדגים, שהיו רכים ובשרניים, ולא לקח את המנה לכיוון של הקארי ההודי, שאם תגורו קצת בלונדון יתכן שגם לכם ימאס ממנו מתישהו 🙂

לקינוח, הלכנו על הסטיקי טופי פודינג (למי שלא מכירים, מדובר על עוגה לחה שמבוססת על תמרים וקרמל, עם רוטב טופי וגלידה). לרוב אנחנו מתאכזבים מסטיקי טופי פודינג במסעדות, כי הוא דחוס מדי, או כבד מדי, אבל הפעם שמחנו לגלות סטיקי טופי פודינג נימוח, חמאתי ועשיר במידה, ישמצב שזה הסטיקי טופי פודינג הכי מוצלח שאכלנו במסעדה כלשהי, ממש ככה, ואפילו מסעדות טובות כמו Smokestak בשורדיץ׳ ״נופלות״ לפעמים עם הקינוח הזה, כי הן עושות אותו דחוס מדי, יבש מדי או, רחמנא ליצלן, מעושן (טרנד שקצת נמאס עלי, כי בינינו לא לכל דבר מתאים להיות מעושן, ולרוב לקינוחים זה לא מחמיא).

לא תכננו לחזור לאותה המסעדה שוב למחרת, באמת שלא, אבל כשהגענו למסעדה שבשנה שעברה מאוד התלהבנו ממנה, Rockfish, התאכזבנו לגלות שהרבה מנות שאהבנו ירדו מהתפריט, והראשונות הגיעו חיוורות וחסרות תיבול וטעם, החלטנו לעשות ״ויחתוך״ משם בחזרה לריק סטיין, כדי שיהיה לנו טעם טוב מהנסיעה הזו.

הפעם התחלנו עם סקאלופס בחמון (מוסיף המון), שהיו מעולים למרות שנגמרו בשניה וחצי. מנת פתיחה חביבה, אבל לא שווה לדעתי 12 פאונד.

ואז הגיעה הבוננזה – לובסטר תרמידור ממחוז קורנוול – ורבותי, זה כנראה המקום לנסות בו את המנה הזו!

מדובר במנה צרפתית שבה מוציאים את בשר הלובסטר ומבשלים אותו עם חלמון, גבינת גרוייר, קוניאק ומעט חרדל (שלא ממש הורגש). לחובבי הלובסטר ובכלל – לדעתי רק בשביל המנה הזו שווה להגיע לכאן. זה היה מענג ברמות – בשר הלובסטר נח לו בגאון ובחתיכות גסות על השיריון, עם גבינה מותכת ושאר רכיבין, שהחמיאו לו והצליחו גם לא להתעלות על הטעם העדין שלו מדי, וגם להשאיר אותו בשרני ועסיסי.

יהיו שיגידו שחבל לעולל ללובסטר דבר שכזה, ואני אומר שהם טועים, כי יש תרמידור ויש תרמידור, ואל תשכחו שאנחנו גרים בלונדון ולא בארץ, ופה לא כ-זה נדיר ומיוחד לאכול לובסטר, אז דווקא לפעמים מתחשק איזה טוויסט במקום עוד לובסטר ברוטב חמאה 🙂

במקביל אלי, לוסי לקחה פילטים של סי-באס ברוטב חמאה לבנה, שהיו מפתיעים ברכותם מצד אחד, ומצד שני העור הקריספי היה נהדר. אני לא חובב גדול של פילטים של דגים, ומעדיף תמיד דג שלם, במיוחד כשמדובר בסי-באס, אבל הפעם זה היה באיכות אחת מעל כל הפילטים הגנריים.

לקינוח, לצד אותו סטיקי טופי פודינג, שהיינו חייבים לקחת שוב, לקחנו גם פבלובה פסיפלורה, שהיתה טובה, רק שצר לי, אני מעדיף את הפבלובה שלי קלאסית, או לפחות עם פרי ממשי ובשרני/מרענן ולא פסיפלורה, שלדעתי פחות התאימה לכל העסק, אבל אני בכללי לא מעריץ נלהב של הפרי הזה, שהיו זמנים שבהם הוא היה טרנדי עד מיאוס בישראל כמו שהיום פיסטוק, או כמו שכנאפה היתה בשנה שעברה.

לסיכום שני הביקורים – חובבי הדגים ופירות הים, שמוכנים לצאת קצת מלונדון, ומחפשים חוויה מיוחדת, באזור שלא שופע במיוחד בקולינריה מרתקת (באחת מהמסעדות באזור הגישו לי דג ועליו חתיכות מלפפון חמוץ וצלפים… האימה!). המסעדה הזו של ריק סטיין מציע חוויה קולינרית מעולה, וכל זה לפני שדיברתי על השירות המוקפד, האווירה המרנינה – והנוף, אוי הנוף. ובינתיים, חזרנו הביתה ללונדון ואת הפוסט הזה אני כותב אחרי צלחת של נזיד עדשים וקציצות כבש. תיאבון לי, ומקווה שגם לכם

• לאתר המסעדה
• לביקור הקודם שלנו באזור דורסט
• טיולי יום מומלצים מחוץ ללונדון
• לסיורי האוכל המושקעים שלי בלונדון
• לרשימת המסעדות המומלצות שלי בלונדון