יש אנשים שיעדיפו את טקס חילופי המשמר בארמון בקינגהאם אבל אני מעדיף את גרסת המסעדה, וזה אפילו נדיר יותר. אחרי ארבע שנים, השף המוכשר ניתאי שבח, מסיים את המשמר המוצלח שלו על ״קואל אופיס״ של השף אסף גרניט והמעצב טום דיקסון, ומעביר את הברנר לדן פלס, פיינליסט משחקי השף, שמעכשיו הולך להיות ההד-שף של המסעדה הפופולרית.
כבר המון זמן שזממתי על ביקור נוסף בקואל אופיס, וכששמעתי שניתאי עוזב, ידעתי שאני חייב לבוא לארוחת ״אקורד הסיום״ שלו במסעדה, לפני שהוא ממשיך את דרכו המקצועית (ואני משוכנע שזה יהיה בהצלחה רבה). גם השף החדש, דן פלס, היה שם באותו ערב, ואפילו אסף גרניט הגיע מאוחר יותר. חשוב לי אגב לעדכן – לאחרונה אני שומע המווון תלונות על פאלומר וברברי – חשוב שתדעו שהן כבר לא שייכות לאסף גרניט (הוא מכר אותן), וכרגע Coal Office היא המסעדה היחידה של אסף גרניט ושל קבוצת מחניודה בלונדון.
שמחנו לשבת שוב על הבר, אל מול הטבחים והשפים – הכי כיף, ולהנות מהשואו: הנתחים הנצלים, הקובנות והבייגלה הירושלמי הנאפים, הגחלים הלוחשות והקריאות של השף, יחד עם אי-אלו שוטים מפתיעים (תירוש מחוזק בג׳ין? צ׳ק!) והרבה אווירה – כי מחניודה פינת קינג׳ס קרוס זה לגמרי כאן 🙂
מיד נמשיך עם הכתבה אבל רגע לפני כן:
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בלונדון. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
לצלילי החברים של נטאשה, התחלנו את הארוחה רבת-ההפתעות עם פלפלי פדרון ולבאנה, לצד קוקטייל בזיליקום וג׳ין, ופרוסקו. ואז היא נחתה מולנו: הקובנה. קובנת-בריוש חמאתית להפליא, לצד טחינה, רסק עגבניות וסחוג. קשה לי להתחיל ישר סקירה קולינרית בסופרלטיבים שנשמעים מוגזמים, אבל אני מודה שמדובר בקובנה הטעימה ביותר שאכלתי, נקודה, וברור שזה לא כוחות כי זו לא בדיוק קובנה קלאסית, אבל הדבר הזה כל כך טעים שהיה קשה להפסיק – משהו בחמאתיות והנימוחות של הבצק, האוורירי מאוד, אל מול הקראסט החיצוני של הקובנה, והפשטות של הטחינה-סחוג-רסק, פשוט הפך את הדבר הכל כך פשוט הזה לממכר ברמות ולוסי עד עכשיו לא מפסיקה לדבר על זה.
אחרי השוטים הגאוניים של התירוש המחוזק בג׳ין (שאפו להוגה הרעיון!), הגיעה המנה הבאה – סשימי טונה בטוויסט עיראקי, עם עמבה, במיה מוחמצת, מנגו ירוק וצ׳ילי. זו היתה מנה מרעננת, והשילוב של הטונה הטריה והמנגו הירוק הוא מוצלח, אבל זו לא מנה שאזכור, בניגוד לקובנה או לאחת מהמנות שאדבר עליהן בהמשך.
המנה הבאה התהדרה בשם המשעשע ״אשכנזים דו איט בטר״, והיתה מנה של פורל כבוש וביצי פורל בקציפת צנון ותפוחי אדמה. יתכן שאנשים מסויימים יעופו על המנה הזו, לי פשוט קצת קשה עם טעמי צנון, שהיו מאוד דומיננטיים כאן, אבל השתדלתי להנות מהפורל הכבוש.
הבא בתור היה סלט ״שער שכם״: רוקט, כוסברה, פטרוזיליה, לבאנה, פיתה קראנץ׳, שקדים, רימונים ואוכמניות. הסלט היה מענג מאוד – גם קראנצ׳י, גם מרענן, ומה יכול להיות רע בשילוב של לבאנה, עשבי תיבול טריים וחתיכות צנימי-פיתה? אם אתם לא משונאי הכוסברה, כנראה שתאהבו את הסלט הזה. בעיני הוא עקף בסיבוב אפילו חלק מהמנות העיקריות בארוחה, ממש ככה.
הבאה בתור היתה מנה של פילה בקר עם טחינה, מחית פרמזן, כרוב צלוי, צלפים וציר כרוב. הבקר היה ג׳וסי, והשתלב ממש טוב עם מחית הפרמזן, ובעיקר הפתיע ציר הכרוב. לשמחתי, הצלפים (סורי, אני לא מהאוהדים הגדולים) לא הפריעו יותר מדי. בסך הכל מנה מוצלחת.
הבאה בתור היתה הפולנטה המפורסמת של אסף, עם אספרגוס, כמהין, פרמזן, ו״ראגו פטריות״. לא פלא שהיא מגיעה קטנה – מדובר במנה מאוד עשירה, שהיא הרבה יותר מ״פולנטה״ בתכלס, היא יותר כמו דייסת שמנת-תירס מושחתת עם המון פרמז׳ן, פטריות צלויות ומעט אספרגוס בשביל האופי. זה פשוט עובד, אבל גם כל כך עשיר שאחרי 2-3 כפיות של הדבר הזה, מתחילים אשכרה להתמלא.
הבאה בתור היתה מנה שחיכיתי לרגע שאנגס בה שוב, כי הזכרון שלי ממנה היה ממש טוב: תמנון על לחוח – תמנון צלוי, לחוח, רוטב אריסה-כמהין, רימונים ועשבי תיבול. המנה היתה ממכרת בדיוק כמו שזכרתי אותה, ומה שעושה אותה כל כך טובה, בינינו, זה לא הלחוח או התמנון, אלא ה״שידוך״ ביניהם עם הרוטב המנצח של האריסה-כמהין, שלי אישית הזכיר מאוד דמי-גלאס מוקרם או משהו בסגנון. שימו רק את הרוטב הזה על לחוח, וכבר אתם עולים גבוה, אז ברור שעם תמנון צלוי זו בכלל חגיגה של טעמים. בעיני זו היתה, ונשארה, מנה לפנתיאון.
המנה הבאה היתה ״שווארמה״ של כבש בראס-אל-חנות, מח עצם ופרוסות של צנימי קובנה. זו מנה שאכלתי ב״קואול אופיס״ גם לפני שלוש שנים, וגם אותה חיכיתי לאכול שוב, אבל בניגוד לתמנון-על-לחוח, נראה לי שאז נהניתי ממנה יותר מאשר היום. על פניו יש כאן רעיון נהדר: לקחת את הטוסטונים של הקובנה, למרוח עליהם את המח עצם, לשים מעל את פרוסות שווארמת הכבש, ולעוף באוויר. לטעמי שני דברים היו טעוני שיפור: הראשון, הטוסטונים של הקובנה היו עבים מדי וקלויים מדי, מה שהפך אותם למאוד דחוסים ויבשים, והפך את הביס ליבש מהצפוי, ודבר שני – ה״שווארמה״ של הכבש, למרות התיבול המעולה, היו בעצם פרוסות של בשר כבש שלטעמי היו לעיסות מדי.
הבא בתור היה ״כרוב של אהבה״ – כרוב היספי צלוי עם לבאנה, עשבי תיבול שרופים וצ׳ילי, שהיה בדיוק מה שהיינו צריכים בשלב הזה, שבו כבר היינו מלאים עד 0.1 מקום.
לסיום, הגיעה פלטת קינוחים מפנקת, שהיו בה בין השאר גלידת אגוזי לוז, קראמבל כוסמת, ו״נשיקות״ של שוקולד חלב, עוגת שמן זית עם פיסטוקים, קרם אנגלז, קרם דיפלומט ורדים ושערות קדאיף, ורייס פודינג עם שמנת-אורז, שקדים ותותים טריים. פלטת הקינוחים היתה מענגת וכיפית, לא כבדה מדי, ועם טעמים מגוונים.
בעיני, קואל אופיס היתה ונשארה מסעדה ברמה גבוהה, עם אווירה שמחה ואנרגטית, תפריט מעניין וניסיון להביא ללונדון מטבח ישראלי-קוסמופוליטי עדכני, עם טאצ׳ים משלל עדות (מתימנים ועיראקים עד אשכנזים ואפילו טוויסט ירושלמי).
הרבה ישראלים מרימים גבה, ולפעמים בצדק – מדוע יש ישראלים שנוסעים עד ללונדון ובאים לאכול דווקא במסעדה ישראלית, כשיש פה בלונדון כל כך הרבה אוכל מגוון ומעניין ממטבחים שאין בארץ (כמו פרואני וג׳מייקני למשל), אבל לנו הלונדונים, שמתגעגעים לאוכל ישראלי, כיף גדול שיש מסעדה כזו, וגם לטעמי זו מסעדה נהדרת להביא אליה חברים לא-ישראלים כדי להראות להם עד כמה המטבח הישראלי העדכני הוא מגוון, איכותי ומעניין, וגם אל תשכחו שלפעמים אין להשיג שולחנות ב״מחניודה״, אז ״קואל אופיס״ יכולה להיות הזדמנות טובה להתנסות במסעדה טובה של הקבוצה.
- למסעדות מומלצות בלונדון
- לסיורי האוכל שלי בלונדון
- למסעדה הכשרה ״דליקטסן״
- למסעדה הכשרה ״פיתה״
- למסעדה הישראלית ״דלמינה״
- להרצאה שלי על קולינריה בינלאומית בלונדון
- ניתאי שבח מסביר איך מכינים חלה לפאנים
