מסעדת Nutshell – פיוז׳ן פרסי-מודרני במרכז לונדון

המטבח הפרסי/איראני הוא לטעמי מהמטבחים המוצלחים והמעניינים מבין המטבחים הבינלאומיים של לונדון.

רוב המסעדות הפרסיות בלונדון הן מסעדות אותנטיות מזן ה׳שיפודים ומלא אורז׳. לא שזה רע, אבל יש גם כמה מסעדות שמציעות מטבח פרסי מודרני יותר, או אם תרצו, פיוז׳ן בהשפעת המטבח הפרסי.

נאטשל (Nutshell) היא מסעדה שעושה לאוכל הפרסי את מה שאסף גרניט עושה לאוכל הישראלי במסעדות שלו בלונדון – מודרניזציה עם רימונים ופיסטוקים. אבל כאן לא מסתיים הדמיון וההקשר.

ממרח אגוזים, ״שייטל״ כבש, סלמון ומנות פתיחה שונות. מסעדת ׳נאטשל׳
ממרח אגוזים, ״שייטל״ כבש, סלמון ומנות פתיחה שונות. מסעדת ׳נאטשל׳

מסתבר שהשף של המסעדה, ג׳רמי בארו, בילה 25 שנים מחייו במסעדות תל אביב, ביניהן מסעדת “רפאל” של רפי כהן, וממנה הוא ״הביא״ למסעדה הזו את הפוקצ׳ה האהובה. מחקר נוסף גילה שלא לחינם גיליתי קווי דמיון מסוימים (שימוש נרחב ברימונים וחצילים? צ׳ק) לאסף גרניט – בארו היה גם בעברו השף של ״פאלומר״. עולם קולינרי קטן.

במסעדה פגשתי את שי, חבר ותיק מהקבוצה ׳רעבים בלונדון׳, אחלה שותף לארוחה ולשיחות על קולינריה ועל החיים בלונדון.

airalo ad

את הארוחה התחלנו עם הפוקצ׳ה הרפאלית, שהיתה ממכרת בטירוף. למי שלא מכיר, מדובר בפוקצ׳ה עם מרקם ספינג׳י-משהו, מאוד שומנית, כיפית ונימוחה, עם מלח גס ושומשום. לצידה הלכנו על כמה מנות פתיחה:

פרסומת של מסעדת מזל בלונדון

זייתון

טפנד זיתים, דובדבנים, צנון ואגוזי מלך, שהיה טעים ועדין יחסית (כמו שאר המנות), והלך לא רע עם הפוקאצ׳ה.

סלט של אפרסקים צלויים בזעפרן

מלפפונים, קישק (אבן יוגורט) ו… תחזיקו חזק… פיסטוקים ורימונים. הסלט היה כיפי ומרענן, אבל שנינו הסכמנו שהיה חסר לו משהו כדי להיות מעניין באמת – אולי לימון או מיץ הדרים כלשהו, או תיבול מעניין. מה שכן, המלפפונים היו מהזן שבלונדון אפשר לפנטז עליו (ואיזה ירוק בוהק!), והאפרסקים הצלויים כשלעצמם מאוד טעימים. הקישק לא הורגש (כנראה סוג אחר ממה שאנחנו רגילים).

נהגוס - פרסום לרוחב

נאז חטון

מה שלרוב משמש כמטבל חצילים צפון-איראני, הפעם הוגש כמנה של חציל קלוי, עם תמרהינדי, עשבי תיבול, רימונים ושאר ירקות. מבין מנות הפתיחה זו היתה הפחות מעניינת, והרכיב הכי מעניין פה היה התמרהינדי, שנתן איזה קיק חמצמץ.

קרוקט פטריות

קרוקטס של פטריות מטוגנות עם צמח ברברית, עם רוטב יוגורט ובצל. זה היה מתאבן טוב מאוד, והיה ממש כיף להטביל אותו ברוטב.

קוקטיילים פרסיים מודרנים

שתינו גם כמה קוקטיילים, למשל נגרוני איראני עם שרי חמוץ, קמפרי וג׳ין זעפרן שהיה די מוצלח, מרגריטה משמש וסומק שהיתה די משעממת, קוקטייל פיסקו פלפל ורוד עם ורדים ורימונים שהיה נהדר, וקוקטייל של ג׳ין והל שהיה מוצלח למדי.

קוקטיילים עם טאץ׳ פרסי
קוקטיילים עם טאץ׳ פרסי

והנה הגיעו העיקריות, וכאן חיכתה לנו הפתעת הערב: ״שייטל״ כבש מהטעימים שאכלנו אי פעם, צלוי במידה מדויקת כל כך שקשה להאמין שזה לא עבר סו-וויד, והשומן החיצוני היה חרוך וקראסטי להחריד. הנתח הוגש לצד תבשיל משמשים וסלסת עגבניות. רק בשביל המנה הזו היה שבה להגיע למסעדה. המנה הזו היא מסוג המנות שחוזרים אליהן במיוחד למסעדה מסוימת.

שתי העיקריות האחרות החווירו קצת לעומת הכבש הנפלא: סלמון בגריל עם רוטב דובדבנים ותמרהינדי חמצמץ-מתקתק, עם שומר ושקדים. הסלמון עצמו היה עשוי בסדר, והמעט (ממש מעט) שומר שהכניסו למנה הוסיף לה עניין, אבל בגדול זו לא מנה לפנתאון, ומנה שמחזקת את המשנה הסדורה לפיה סלמון כמעט תמיד עדיף להכין בבית וזהו.

העיקרית השלישית היתה של חצילונים ממולאים באורז, גרגירי חומוס שבורים ועגבניות בבישול איטי. המנה היתה טובה, בטח ביחס למנה צמחונית, ואפילו קצת מעניינת, אבל לדעתי היה חסר בה משהו שירים אותה, למשל קצת יותר עשבי תיבול כמו שהפרסים אוהבים.

פוטנציאל גדול, ביצוע סביר פלוס. חצילונים במילוי אורז, חומוס ועגבניות בבישול איטי
פוטנציאל גדול, ביצוע סביר פלוס. חצילונים במילוי אורז, חומוס ועגבניות בבישול איטי

וכעת לקינוחים. ניסינו את כל שלושת הקינוחים שהמקום מציע. הקינוח הראשון היה של דונאטס מצופים בסוכר ורדים וגלייז תמרהינדי לצד קרם של הל, שאני הרגשתי שיש בו גם קצת סחלב (אבל אולי אני טועה). זה היה קינוח מענג מאוד – השילוב של כדורי דונאטס עם החמיצות של התמרהינדי, וסוכר הורדים, לצד מטבל הקרם-הל, זה פשוט קינוח תענוג.

הפלודה – מי שמכיר אותי יודע שיש לי אובססיית פלודה קשה. אבל לא כל פלודה ׳עושה לי את זה׳, בעיקר בגלל שאני המצאתי אי שם בתחילת שנות האלפיים גרסה משל עצמי לפלודה שמבוססת על פלודה סיב (פלודה שבו יש חוטים של תפוחי עץ ולא של אטריות אורז) עם ברד של חליטת נענע (רוצים מתכון? תבקשו בתגובות ותקבלו). הפלודה של ׳נאטשל׳ הוא לא משקה בכלל, אלא סורבה של תות פלוס ורדים, עם אטריות קשות ושמן טרגון. זה קינוח בסדר, שגם אם אתנתק מכל הקשר פלודיסטי (שבתכלס בקושי יש, כי ברד זה לא), הוא היה בהחלט מעניין, אבל יותר מעניין מאשר טעים.

והקינוח האחרון – מעין ׳קסאטה׳ של גלידת לימון בתוך עוגייה פריכה, עם דובדבנים ופיסטוקים. קינוח טוב, לא מצוין אבל עושה את העבודה. בקיצור – לכו על הדונאטס 🙂

דונאטס מענגים עם סוכר ורדים, ״פלודה״ שהוא יותר סורבה ו״קסטה״ גלידת לימון
דונאטס מענגים עם סוכר ורדים, ״פלודה״ שהוא יותר סורבה ו״קסטה״ גלידת לימון

לסיכום, הארוחה ב-Nutshell היתה ארוחה מעניינת, עם כמה שילובים טובים ובעיקר עיקרית אחת וקינוח אחד שגנבו את ההצגה בגדול, אבל המנות כמעט כולן התאפיינו בעדינות (אולי עדינות יתר) בתיבול וטעמים חזקים, והרי כל הקטע של המטבח הפרסי הוא הארומטיות של הזעפרן ועשבי התיבול, וזה משהו שהיה קצת חסר. אחרי שדגמנו אוכל פרסי מודרני ומעודן, המטרה הבאה תהיה לחזור לאחת מהמסעדות הפרסיות האותנטיות עם השיפודים הלא נגמרים, האורז והזעפרן.

אוכל רחוב מוגזם באיראן

שאלות ותשובות

איך מגיעים למסעדת נאטשל (Nutshell) בלונדון?

המסעדה ממוקמת במקום מאוד מרכזי בלונדון, קרוב מאוד לתחנת Charing Cross אבל גם לתחנות Leicester Square ו-Embankment של הרכבת התחתית. המסעדה נמצאת בין הכיכרות טרפלגר ולסטר במרכז לונדון.
 
מה עוד יש לראות / לעשות באזור של המסעדה?
המסעדה נמצאת מרחק הליכה קצר יחסית מסוהו, מאזור קובנט גרדן, מהלונדון איי ומנהר התמזה.

איזה מסעדות נוספות מומלצות במרכז לונדון?

אני ממליץ לעבור על המאמר שהכנתי על שכונת סוהו שיש בו סקירה מעמיקה של איזור הסוהו כולל המון מסעדות טובות ומפה. בנוסף, שווה לכם לנסות את מתחם האוכל מרקטו, את המסעדה הרוסית-בריטית בוב בוב ריצ'רד, המסעדה היפנית אומו, את בר הטאפאס ברפינה ואת בר הקוקטיילים המושקע CAHOOTS.

איזה מטבחים נוספים כדאי לדגום ולטעום בלונדון?

יש המון מטבחי עמים ששווה לדגום בעיר. שניים מהמעניינים ביותר הם המטבח הג׳מייקני והמטבח הפרואני.