כמעט כל מי שמגיע לסיורי האוכל שלנו פה בלונדון שומע את המשפט ״כדאי לכם לצאת מאזור הנוחות של האוכל האיטלקי, המבורגרים וסושי, ולחפש דברים מיוחדים שאין בארץ״.
אני עומד מאחורי המשפט הזה ב-100%, וחושב שכדאי (מאוד!) להתנסות בדברים מיוחדים שאין בישראל, למשל אוכל פרואני, בורמזי, ג׳מייקני ועוד מטבחים רבים ומגוונים.
עם זאת, יש אנשים שלא יכולים בלי סושי, ויש פה בלונדון כמה מסעדות שמביאות את הסושי לרמה אחרת, לעתים עם חומרי גלם והשפעות קולינריות שנדיר למצוא בישראל.
מיד נמשיך עם הכתבה אבל רגע לפני כן:
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בלונדון. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
סטיקס אנד סושי (Sticks N Sushi) היא רשת מסעדות דנית, שלה 12 סניפים בקופנהגן, 8 סניפים בלונדון, 3 בברלין, אחד באוקספורד ואחד בקיימברידג׳. בארץ מולדתה, דנמרק, היא נחשבת אחת מקבוצות המסעדות המצליחות ביותר, בזכות שילוב של חומרי גלם איכותיים נורדיים ומקומיים, אסתטיקה יפנית, דגים, בשרים ופירות ים בטריות מקסימלית, גישה מודרנית וחדשנית, ותפריטים מהממים עם ויזואליות מהפנטת, שרק גורמים לך לרצות לדגום כמה שיותר מהתפריט.
התחלנו בטאטאקי פילה בקר צרוב קלות, עם איולי מיסו, צ׳יפס ירקות שורש, שיטאקי ורוטב יוזו-כמהין. בעיני הכל השתלב טוב חוץ מהאיולי, אבל אני מודע לזה שזה לא הם, זה אני וחוסר חיבתי לממרחי עדת המיונז. איכות הבשר היתה מעולה, הבשר היה נימוח ועסיסי, טעמי האומאמי הפגיזו את הפה, ובכללי זו מנת פתיחה שהיא סוג של הימור בטוח.
המשכנו עם כרובית מטוגנת ברוטב גומא (טחינה יפנית) שחורה, ומרנין בעיני שגם היפנים פיצחו את נפלאות השילוב שבין כרובית מטוגנת לטחינה. עם זאת, רטבי גומא אחרים שטעמתי היו מורגשים יותר, וכאן הרגשתי שעושים עלי מהלך של עידון טעמים, משל הייתי נורדי או בריטי עדין נפש ובלוטות טעם, ולא פודי מזרח-תיכוני המשווע לטעמי שומשום עזים.
הבאים בתור היו שרימפס בטמפורה, צ׳ילי, ליים וכוסברה, שהיו פציחים ופריכים, אבל בעיני חסרו קצת תיבול או נגיעת שום מתבקשת, שהיתה יכולה להרים את המנה אל על (או וירג׳ין אטלנטיק). חבל, כי היפנים אלופים בפריכות, והמרקם פה היה נהדר, אבל העדינות היפנית בכל הנוגע לתבלינים לפעמים גורמת לאוכל להיות קצת אנמי – במקרה הזה ממש היה חסר איזה טעם של שום שירים את הטמפורה גבוה, משל היה מדובר במנת Salt and pepper prawns שאפשר למצוא פה במסעדות סיניות ברחבי לונדון (למשל ב-Shanghai Modern בסוהו).
המנה הבאה היתה טרטר טונה אדומה עם אבוקדו, יוזו, ג׳ינג׳ר ולוטוס מטוגן. מדובר היה במנה ממש טובה (אהבתי את הטריות של הפרודוקטים) וכיף להשתמש בלוטוס המטוגן כמעין ״צנים״ פריך לעסיסיות של הטרטר. אחרי כמה מנות דומות בלי הרבה מעוף שאכלתי ברחבי לונדון (ואפילו במקומות כמו מדריד), היה כיף לאכול אחת ממש טובה.
מכאן עברנו לשני סוגי סושי מתבקשים – האחד נקרא ניו-יורק סאבווי והוא ממנות הדגל של המקום, וכולל שרימפס בטמפורה ואבוקדו, מגולגלים עם רוטב חרפרף בתוך סלמון ופרוסות שום. הרול הזה היה פשוט ממכר – השילוב בין הטריות של הדג, השום, והפריכות של החסילון, הייתה פשוט בול פגיעה.
הרול השני היה של ספייסי טונה, וכלל טונה, מלפלפון, בצי דגים ושערות קדאיף, וגם הוא היה מוצלח אך קודמו גנב הצגתו.
ואז הרבצנו שיפודים, שבעיני רק בשבילם אחזור שוב למקום לדגימה נוספת, בעיקר כי הם היו יצירתיים ומעניינים: הראשון של היה שיפודי ברווז טחון צלוי (ברווז טחון זה לא משהו שיוצא לראות הרבה אפילו פה), בזיגוג סויה, שהוגש עם חלמון בצה לביצוע יוחנן המטביל, והיה די יציאה שקשה שלא לאהוב, והשני היה של גבינת עיזים צלויה המלופפת בפרושוטו, משהו שאני ספציפית עף עליו, אבל עשוי להיות עז טעם ומלוח למשתמש/ת הממוצע/ת ? שיפוד של בשר ברווז טחון, עם מטבל חלמון, או שיפוד של גבינת עיזים המגולגלת בפרושוטו, זה בהחלט לא דבר שמוצאים בכל מקום כיום בלונדון, ואכן היה מדובר בשיחוק.
השיפודים היו מאוד מעניינים, והשאירו הרבה טעם של עוד, ככה שאין לי ספק שאגש שוב לאחד מסניפים סטיקס אנד סושי, ואדגום עוד כמה מהשיפודים, שלקרוא להם שיפודים מרגיש לי יותר מתאים לעזרא ובניו סניף אזור מאשר למסעדה יפנית-דנית מפונפנת.
דווקא תפריט הקינוחים בסטיקס אנד סושי הוא פחות מרשים בעיני: לא מצאתי משהו מעניין, ובחיאת, מה קשור קרם ברולה (קינוח שמסרב להפסיק להיות תקוע בכל תפריט שני, גם פה בלונדון לצערי) לאוכל יפני, ולפחות היו מכניסים לו איזה טוויסט יפני. חבל גם שאין איזה מוצ׳י איכותי או לפחות מאצ׳ה טירמיסו מרנין כמו ב-Umu ובמסעדות יפניות אחרות בעיר. בכל אופן דגמתי מעין מוס-גנאש שוקולד עשיר עם כדוריות שוקולד מעל, שהיה חביב אבל נגמר ב-3.5 ביסים בדיוק.
לסיום, שתיתי תה אולונג (למי שמכיר/ה, תה שנמצא על הסקאלה שבין ירוק לשחור), עם נגיעות של יוזו ולמון גראס, שהיה פשוט מעולה, ומדובר באחד מקנקני התה היותר טובים שיצא לי לדגום לאחרונה, ודווקא הקנקנן של תה ההוג׳יצ׳ה היפני לא הרשים כמוהו.
לסיכום: לרוב אני מתמקד במסעדות (ומטבחים) שתיירים שמגיעים ללונדון פחות מכירים, אבל הפעם דווקא אמא שלי (!) שנמצאת פה אצלנו בביקור גררה אותי למסעדה הזו, וזה התברר כיציאה ממש טובה וכיפית (ואני שמח שזה קרה, כי אולי לבד הייתי מגלה אותה רק עוד שנה), אז תרשמו לכם לביקור הבא, והיי, אם לא בא לכם על סושי, צמוד לסניף שלהם בקובנט גרדן שבו היינו יש את מוסד הדים-סאם הטאיוואני Din Tai Fung שבו תמצאו כמה מהכיסונים הטובים בעיר…
- הסושיות הטובות והמשתלמות בלונדון
- לרשימת המסעדות המומלצות שלנו בלונדון
- לסקירה על מסעדה יפנית איכותית במיוחדת
- לסיורי האוכל המושקעים שלנו בלונדון
- להרצאה של הלונדוניסט על קולינריה בינלאומית בלונדון
- לסקירה על אוכל פרואני בלונדון
