במיוחד ליום העצמאות: מאכלים שיש בישראל בשפע וחסרים לנו בלונדון

כולנו נמצאים כרגע בתקופה שאפשר רק לפנטז בה על טיסות ועל חו"ל. בדיוק לתקופה הזו, יחד עם יום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל (שנחגג השנה באופן מצומצם ו׳מרחוק׳ מן הסתם) החלטתי לספר לכם על כמה דברים שיש לכם בשפע ובאיכות בארץ, ואחרי כמה שנים בלונדון אני ממש (ממש!) מתגעגע אליהם. אז אם אתם מרגישים קצת ״תקועים״ בארץ בגלל הקורונה, אולי הפוסט הזה יגרום לכם להעריך קצת יותר את הקולינריה המקומית השווה בישראל 🙂

למרות מה שנהוג לפעמים לחשוב, ממש לא חסר אוכל נפלא בלונדון. נכון, האוכל הבריטי עצמו הוא בהחלט לא מהמסעירים והמרתקים בעולם, אבל לונדון היא כיום אחת מהערים הכי רב תרבותיות ומגוונות בעולם, וגם כאן יש, בדומה לישראל, מעין ״קיבוץ גלויות״ קולינרי שווה של טעמים שונים: מאוכל קריבי צבעוני ועד לאוכל לטיני, אפריקני, אירופאי ואפילו לא מעט מזרח-תיכוני.

עם זאת, יש כמה וכמה דברים שבישראל הם זמינים בכל פינה (או משלוח) ובאיכות גבוהה, כאילו הישראלים למדו להכין אותם ממש מצויין, אפילו שכמה מהם מיובאים מארצות ותרבויות אחרות, וכאן בלונדון ממש קשה להשיג אותם, במיוחד כשלא גרים קרוב לאזורים של ישראלים.

נכון, אני יודע שאפשר להכין בבית (ואני עושה את זה) חומוס ופיתות (שווארמה קצת יותר קשה…), אבל אני לא מדבר על זה. אני מדבר על זמינות גבוהה ומהירה ולא מחייבת, כשלפעמים אין לך זמן, כוח או סבלנות להכין חומוס, לאפות פיתות או לארגן מכונת שווארמה. לפעמים כל מה שאתה רוצה לעשות זה ״לחטוף״ איזו מנה על הדרך. אגב, ברשימה הבאה לא תמצאו דברים כמו במבה, ביסלי או שקדי מרק, כי אותם דווקא אפשר למצוא כאן בכל סופר כמעט, באגף הכשר. אז מה בכל זאת חסר ומעורר געגועים בנוף הקולינרי הלונדוני, אבל בארץ מצוי בשפע? יאללה בואו נתחיל:

מרקי בשר תימניים

כחובב גדול של קולינריה בינלאומית ושל מאכלי עדות, וכאחד שלא מפסיק לחקור את המבחר הבינלאומי המפחיד כאן בלונדון, יש מטבח אחד שבאמת חסר בנוף הלונדוני: אוכל תימני, או תימני-יהודי אם לדייק. נכון להיום יש רק שתי מסעדות בלונדון שמוגדרות ״תימניות״, אבל האוכל שלהן הוא יותר ערבי-כללי מאשר תימני כמו שאנחנו מכירים בישראל, וחמור מכך: אין להם מרקי בשר תימניים נפלאים. אכלתם פעם מרק בשר תימני עשיר באמת? בעיני זה גולש משודרג, במיוחד כשהוא עשוי טוב ובא עם חילבה ולחוח או סאלוף בצד. האהוב עלי מכולם היה זה של מסעדת ״מאמיס״ בפתח תקווה (בתמונה), מנה סופר-מחממת וסופר-מנחמת לימים סגריריים, או סתם לסוף היום.

שווארמה אמיתית

״איך חסרה לך שווארמה עם כל הדונרים שיש לכם שם בלונדון?״ ישאל הפודי הממוצע, ואני אענה שכאן זו לא בדיוק טורקיה, ושלצערי הדונר-קבב הממוצע בלונדון הוא לא פחות מנפילה קולינרית. מסתבר שתהליך קבלת האישור לשימוש בבשר טרי בדונריה הממוצעת הוא מורכב מאוד, מה שגורם לכך שרוב הדונריות מקבלות מראש בשר מעובד (מאוד מעובד!) ממפעל, ולא מכינות את השיפוד במקום מנתחים טריים כמו בארץ. התוצאה היא פרוסות דקות של משהו שהוא יותר נקניקיה מגה-מעובדת מאשר שווארמה, שלא נדבר על המנה כמכלול: תשכחו מלאפה נימוחה או פיתה טריה, כאן תקבלו מעין טורטיה, ותשכחו מחומוס או טחינה, אתם באנגליה, ארץ המיונז, החומץ והקטשופ. תשכחו גם מעמבה או מסלט קצוץ.

יש מקומות (בעיקר לבנונים) שמכינים בהם שווארמה של ממש, אבל זה רק באזורים מסויימים, לדוגמא אדג׳וור רואוד. בארץ אמנם יש את ״בעיית שווארמת הציפור״ (בהמון מקומות מכינים שווארמה הודו או רחמנא ליצלן פרגיות כדי לחסוך בעלויות של כבש או עגל), אבל תאמינו לי שאפילו את זה הייתי לוקח עכשיו בשמחה.

גולדסטאר

אוי, גולדי. איזו בירה נפלאה. יש בה משהו, בגולדסטאר, שהוא בול: היא מרעננת, אבל עם גוף. היא קלילה, אבל לא מדי. היא טעימה ממש, מעין שילוב של הרעננות של לאגר והטעם של אייל אדמדמה. גאווה ישראלית של ממש. בלונדון יש רק כמה מקומות (ישראלים כמובן) כמו ׳מלאבס׳ בקנזינגטון, שאפשר להשיג בהם גולדסטאר בבקבוק. נכון, אם יש דבר שלא חסר ממנו בכמויות בלונדון זו בירה (וסיידרים. וג׳ין. המון ג׳ין), אבל לפעמים מתחשק לי איזה חצי של גולדסטאר או בקבוק גולדסטאר קר בסוף היום.

פיתה ישראלית

רק כשיוצאים מישראל אל ״ארצות המערב״ מבינים את גדולתה של הפיתה הישראלית הנימוחה, הרב-שימושית, ובעלת כושר הספיגה לצד כושר ההכלה. עד עכשיו אני לא מצליח להבין מי החכמולוג ש״דפק״ את הבריטים עם פיתות הסופרמרקט האובאליות המוזרות הללו, עם טעם הקרטון והדקיקות שגורמת לפיתה להיקרע מיד. פיתה ישראלית בת-יומה היא ככל הנראה אבן היסוד של אוכל הרחוב הישראלי (לצד החומוס והטחינה כמובן), ומן הסתם היא מאוד חסרה בנוף הלונדוני, עם כל הטורטיות חסרות הנשמה והפלאט-ברד השונים. אז קדימה פיתה ישראלית, תעשי עלייה גם לכאן.

חומוס

אני מודה, אין לי אובססיה לחומוס ברמה שיש להרבה ישראלים, במיוחד לאור העובדה שהוא כמעט תמיד יושב עלי כבד וגורם לי לרצות לפרוש לספה, אבל בכל זאת, לפעמים חומוס ממש-ממש טוב (וטרי כמובן) הוא תענוג בלתי מוסבר ומפוענח, והדבר שבאמת הכי כיף לנגב עם פיתה או אפילו לאכול סתם ככה. אממה, בלונדון המצב חמור במיוחד.

כמו בנושא השווארמה, גם כאן נוצרה מעין דיקטטורה טורקית-יוונית, ועם כמה שאני מעריך את הקולינריה של שני העמים הללו, חומוס הם פשוט לא יודעים לעשות. נסו פעם להזמין חומוס במסעדה טורקית ותבינו: הוא תמיד יגיע גרוס גס ועם טעם מוזר שנובע מתוספות לא קשורות כמו יוגורט וצ׳ילי.

למזלנו, הלבנונים והישראלים פה מצילים קצת את המצב (למשל ב׳בלאדי׳ או ב׳מלאבס׳), אבל מרוכזים לרוב באזורים ספציפים (אני למשל גר בדרום-מזרח לונדון, וצריך לנסוע ממש רחוק בשביל חומוס טוב, שלא נדבר על משלוחים בתקופה כמו עכשיו). פלאפל, אגב, אם תהיתם, דווקא לא חסר פה טוב. אולי כי הרבה יותר קשה ׳להרוס׳ פאלפל, וגם כי היוונים, הטורקים והקפריסאים כנראה למדו להכין אותו טוב.

סביח

המון כבר נכתב על השלם-הגדול-מסך-חלקיו הגאוני העונה לשם סביח. אני רק אוסיף שאני מת עליו, שהוא ממכר ברמות, שאני מכין אותו לפעמים בבית (נסו פעם מלאווח-סביח אגב, זו יציאה מעניינת), ושבכללי אני מקווה שהוא יחדור לכאן בהצלחה (יש כמה עסקים ישראלים שמנסים, כמו ״פלפל״ בספיטלפילדס, או ״שוק״ בשוק בורו), אבל עדיין בשוטף מן הסתם אין להשיג סביח בכלל ברוב האזורים בלונדון, וזו בעיני אחת המנות שהכי כיף לאכול כשצריך מנה כיפית ומשביעה.

ולכם הישראלים אני רק אגיד, שמלבד המובן מאליו (עובד), אתם חייבים פעם לנסות את סביח טשרניחובסקי באזור שוק הכרמל, זה עם גבינת השמנת. אם לא ניסיתם אותו, נסו ותודו לי.

בורקס/סמבוסק בולגרית

לא האמנתי שאי פעם אני אתגעגע לבורקס ישראלי, במיוחד לא לסוג שמשאיר לך אחר כך טעם לוואי של מרגרינה (אליו אני באמת לא מתגעגע). אבל בכמה מאפיות/טאבונים בארץ עושים בורקסים וסמבוסקים מסוג נהדר, עם כמות נכבדת של גבינה בולגרית (או צהובה-בוגלרית), וזה נשנוש לילה מנצח שלצערי לא קיים כאן. אם מצאתם בלונדון מקום של יוונים או טורקים שעושים בורקס, יש לכם סיכוי ליפול על משהו טעים, אבל בהרבה מהמקרים המילוי של גבינת הפטה בקושי יורגש.

במקרה של סמבוסק, כאן בפינות הרחוב ובקיוסקים בתחנות לרוב יקראו לו ״סמוסה״ (הוא מגיע בעיקר מהודו), והוא לא יעשה בטאבון ליד אלא יגיע מחומם מהקפאה, ממולא בכבש או עוף או ירקות, רק שגם אז, הרבה פעמים המילוי לא יהיה איכותי במיוחד, ועלול לכלול תפוחי אדמה להוזלת עלויות. על סמבוסק פטה (יעני בולגרית) אפשר רק לפנטז.

סלטים בחוץ

לא חסר איפה לקנות סלטים בלונדון, ובינינו גם בארץ הייתי מעדיף לרוב להכין סלט בבית ו׳להנדס׳ אותו כראות עיני מבחינת הירקות, התוספות והאיכות, אבל בכל זאת כשאתה נניח ביום סידורים ורוצה משהו קליל ובריא, סלט הוא סגירת פינה מעולה. אז מה הבעיה? הרי יש בלונדון פה ושם בתי קפה עם סלטים, ואפילו בסופר יש סלטים מוכנים ברמה, לפעמים עם תוספות שוות כמו סלמון או פירות ים, אבל לצערי בבריטניה לא שמעו על התיבול היחיד שמוריד לי (ולהרבה מתושבי אגן הים התיכון) את הסלט חלק בגרון, והוא בעיני הבריא והטעים ביותר – שמן זית ולימון.

הצירוף הטריוויאלי הזה, שבארץ הוא הבסיס של הבסיס, הוא בגדר מדע בדיוני בבריטניה, ארץ החומץ, המיונז ו״קרם הסלט״ שמשלב בין השניים. למזלי, אפשר להכין גם פה יופי של סלטים בבית, עם מבחר גדול של ירקות, עלים ועשבי תיבול, ואחלה של עגבניות שרי וגבינות פטה היישר מייוון.

קפה טוב

נכון שבריטניה היא ארץ של תה, אבל גם קפה שותים כאן, והרבה. הבעיה היא ככל הנראה ההעדפה הבריטית לקפה האוסטרלי/ניו-זילנדי החמוץ, זה שגורם לישראלים שמנסים לשתות אותו להחמיץ פנים בהתאמה. זה לא שאין בכלל קפה טוב בלונדון, זה פשוט שממש קשה למצוא אותו, ויצריך מכם לחפש בנרות מקום אותנטי-ככל-האפשר של איטלקים (נניח בר איטליה בסוהו) או של עמים אחרים שיודעים להכין קפה, למשל קולומביאנים, ג׳מייקנים או אתיופים. רוצים לחסוך זמן? הנה רשימה מעודכנת של בתי קפה בלונדון שמגישים קפה כמו שישראלים אוהבים.

פתיחת שולחן

אני זוכר עד היום את השוק הטוטאלי של אשתי (הלא ישראלית) כשבביקור הראשון שלה בישראל לקחתי אותה למסעדת ׳נימר׳ ליד צומת גולני, ואחר כך גם ל׳זקן והים׳ ביפו ול׳עובד בכפר׳ באור יהודה (כן, אתם יכולים להבין שאני ממש אוהב מסעדות שבהן פותחים שולחן). בכל המקומות הללו פתחו לנו כזה שולחן מפנק ומלא בסלטים טריים וצבעוניים, עד לרמה שלפעמים אין בשולחן מקום לסמארטפון. אשתי מאז נשבעת שאין כמו אוכל בישראל מבחינת הטריות, הצבעוניות והמגוון, וגם הטיול בתאילנד לא הצליח לשכנע אותה אחרת. פייר? יש מצב טוב מאוד שהיא צודקת.

מאכלי עדות

בעיני הגאונות של האוכל הישראלי היא קודם כל במטבחי העדות השונים. לפעמים עולה בי געגוע לאוכל המרוקאי של סבתא שלי, אוכל שכמוהו אי אפשר למצוא בשום מסעדה מרוקאית בלונדון (ולפי אבא שלי שנסע לביקור מולדת בשנה שעברה, גם לא במרוקו עצמה).

בנוסף, ניסיתי כבר לדגום בלונדון אוכל עיראקי וגרוזיני למשל, וגיליתי שבישראל פשוט עושים את זה טוב יותר (יוצא דופן הוא האוכל הפרסי, יש בלונדון מסעדות פרסיות מעולות!). תוסיפו לזה את הארוחות המשפחתיות השוות והעמוסות כל טוב, ואת האוכל הבוכרי או הטריפוליטאי למשל שעדיין לא מצאתי דומה לו כאן, והנה לכם עוד גאווה קולינרית ישראלית.

שלא תטעו, ללונדון ׳מאכלי עדות׳ משל עצמה, שאת חלקם אין בארץ בכלל – מאוכל קריבי/ג׳מייקני ועד לאוכל לטיני מעניין (פרואני או קולומביאני למשל), או מטבחים אסיאתיים שעדיין לא ממש הגיעו לישראל (מטבח טאיוואני או מלזי למשל), בקיצור, גם פה לא חסר עניין, אבל כמובן בקטע קצת שונה. בכל אופן, הייתי נותן עכשיו הרבה בשביל המטבוחה השמיימית של סבתא שלי, עם החלות שהיא אופה לפני שבת.

אז אלה הם כמה מהדברים שחסרים לנו בנוף הקולינרי הלונדוני. את הפוסט ההפוך (על הדברים הנפלאים שיש לנו כאן ואין בארץ) אשמור לימים שאחרי הקורונה, אבל בינתיים אני רוצה שתדעו שממש, אבל ממש בא לי עכשיו על איזו מנה שווארמה טובה עם טחינה ועמבה. 

שאלות ותשובות בנושא מאכלים שיש בישראל וחסרים בלונדון או אוכל ישראלי בלונדון