לונדון מלאה בסמלים איקוניים: ארמון בקינגהאם, הלונדון איי, טאוור ברידג', הביג בן והרשימה עוד ארוכה. אבל יכול להיות שהסמל המובהק ביותר של לונדון הוא ה"אנדרגראונד", שהוא במקרה גם מערכת הרכבת התחתית הראשונה בעולם. לא סתם הלוגו של לונדוניסט מתכתב איתו.
מאז המאה ה-19, האנדרגראונד או ה"טיוב" (על שם המראה דמוי השפופרת של המנהרות העגולות) משרת את תושבי העיר ואת מיליוני התיירים והעובדים שפוקדים אותה. הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה, הלוק והתרבות של לונדון, אבל בראש ובראשונה הוא שירות חיוני שכדאי שכל מבקר בלונדון יכיר. רק אל תקראו לו המטרו!
כדי שתוכלו להבין את המערכת הזו לעומק ולהשתמש בה ביעילות כמו המקומיים, הכנו עבורכם מדריך מפורט שכולל את כל מה שצריך לדעת: מהקווים השונים, התחנות המרכזיות, ועד לתעריפים וסוגי הכרטיסים כולל כרטיסי Contactless ואפליקציות כמו Apple Pay ו-Google Pay. ככל שתדעו טוב יותר איך הטיוב עובד, ככה תוכלו לחסוך זמן וכסף ולהתנייד בעיר בקלות ובביטחון.
מיד נמשיך עם הכתבה אבל רגע לפני כן:
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בלונדון. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
ההיסטוריה של הטיוב
האנדגראונד כאמור מחזיק בתואר הרכבת התחתית הראשונה בעולם, והוא נפתח רשמית ב-10 בינואר 1863 (!), עם קו אחד בלבד – קו המטרופוליטן, שבזמנו עשה מסלול מאוד קצר וצנוע בין תחנת Paddington (התחנה נקראה אז Bishop’s Road) במערב הערב לתחנת Farringdon באזור הסיטי, והשתמש ברכבות קיטור.
הרעיון היה למצוא דרך להקל על עומסי התנועה הרבים ברחובות וכבישי לונדון, וקו המטרופוליטן היה סיפור הצלחה כל כך גדול, שמהר מאוד נפתחו קווים נוספים. רוב קווי האנדרגראונד הושקו עד תחילת המאה ה-20, ולהם נוספו ה-Victoria Line ב-1968, ולאחר מכן ה-Jubilee Line ב-1979.
בתחילת המאה ה-20 הטיוב עבר לרכבות חשמל, וב-1933 הוצגה לראשונה המפה המפורסמת של האנדרגראונד, שהגאונות שלה נבעה משימוש בקווים נקיים ופשוטים שלאו דווקא מדויקים מבחינה גיאוגרפית אבל נוחים להבנה ולתפיסה מהירה של מערכת האנדרגראונד המסועפת. עד היום המפה האייקונית הזו משמשת כתבנית למפות של מערכות מטרו ברחבי העולם.
היום מערכת האנדרגראונד כוללת 11 קווים, 270 תחנות, ויותר מ-400 ק"מ של מסילות, מה שהופך אותה לאחת ממערכות הרכבת התחתית הגדולות והעמוסות בעולם. האדרגראונד עדיין ממשיך להתרחב עם פרויקטים חדשים שיוצאים לדרך בכל שנה. אחד הבולטים בשנים האחרונות הוא ה-Elizabeth Line, שהוא טכנית לא חלק ממערכת האנדרגראונד אבל הוא עוצר בתחנות אנדרגראונד מרכזיות בעיר, ומשם ממשיך הלאה החוצה מלונדון.
אוהבים קולינריה ודברים מיוחדים? אל תשכחו לבדוק את רשימת המסעדות המומלצות שלנו, והכי חשוב – לשריין מקומות בסיורי האוכל, אמנות הרחוב או המוזיקה המושקעים שלנו, וגם לעקוב אחרינו באינסטגרם להמלצות הכי שוות בלונדון מהזווית המקומית 🙂
אינטרנט בזמן הנסיעה
עוד שיפור משמעותי כולל קליטה סלולרית, מה שלא מובן מאליו בכלל עבור הלונדונים שמשוועים לאינטרנט בזמן הנסיעה. בשנה-שנתיים האחרונות יותר ויותר קווים זוכים לקליטה סלולרית לאורך רוב המסלול, כולל ה-Jubilee, Central ו-Elizabeth, מה שהופך את החוויה לנוחה יותר, במיוחד כשצריך לבדוק את מסלול הנסיעה או להישאר מעודכנים תוך כדי תנועה.
הקווים השונים
Bakerloo Line (הקו החום)
הבייקרלו ליין, שנפתח בשנת 1906, מחבר את אזור הווסט אנד (כיכר טרפלגר, סוהו, לסטר סקוור) לאזורים פרבריים בצפון מערב לונדון. הוא עוצר גם בבייקר סטריט וריג'נטס פארק ותחנת ווטרלו. זה גם אחד הקווים החמים בקיץ, והטמפרטורה יכולה להגיע בקלות ל-35 מעלות ביוני-יולי-אוגוסט, אבל יש דיבור שיחליפו בקרוב את הקרונות למודרניים יותר כולל מיזוג.
Central Line (הקו האדום)
הסנטרל ליין, שנפתח בשנת 1900, הוא סוג של עמוד השדרה של האנדגראונד, כי הוא מגיע מהמערב הרחוק ביותר של לונדון למזרח הרחוק. בדרך הוא מצדיק את השם שלו ועובר לאורך נקודות מרכזיות כמו נוטינג היל, כל רחוב אוקספורד, הסיטי וליברפול סטריט (שורדיץ').
Northern Line (הקו השחור)
הנורת'רן ליין, שנפתח ב-1890, הוא בעצם שני קווים שמתחברים ומתפצלים לסירוגין. הוא אמנם עמוס ומורכב (צריך לשים לב מה התחנה הסופית של הרכבת שאתם עומדים לעלות עליה כדי לדעת לאן הקו ממשיך בדיוק בדרך), אבל הוא גם כנראה הקו היעיל ביותר כי הוא תכלס מגיע לכל נקודת עניין בעיר: מהמפסטד היפה, קמדן טאון, קינג'ס קרוס, אנג'ל, שורדיץ', הסיטי, טוטנהאם קורט רוד, לסטר סקוור, שוק בורו, ועוד. תלמדו איך להשתמש בו והוא ישרת אתכם נאמנה.
Piccadilly Line (הקו הכחול-כהה)
הפיקדילי ליין שנפתח ב-1906 הוא כנראה הקו האהוב על תיירים. לא רק בגלל שהוא עובר בנקודות חובה כמו קובנט גרדן, פיקדילי סרקס, ארמון בקינגהאם והייד פארק, אלא כי הוא נוסע עד לנמל התעופה היתרו, והוא גם עוצר בראסל סקוור, שיש שם ריכוז גבוה של בתי מלון משתלמים, ואת המוזיאון הבריטי. במהלך שנת 2025 הוא גם יקבל רכבות חדשות ומודרניות כולל מיזוג ראוי, מה שיקל על הנסיעה בו.
Metropolitan Line (הקו הבורדו):
המטרופוליטן ליין, שנפתח ב-1863 הוא הקו הראשון של האנדרגראונד. הוא בעיקר משרת את הפרברים החיצוניים של לונדון כמו הארו, וומבלי ואוקסברידג', אבל הוא גם עוצר בנקודות חשובות כמו בייקר סטריט, קינג'ס קרוס, פרינגדון, ברביקן וליברפול סטריט. למרות שהוא "עתיק", הקרונות שלו מאוווד מרווחים וחדשים, כולל מיזוג מצוין ואפשרות לעבור בין כל הקרונות כדי למצוא מקום פנוי.
Circle Line (הקו הצהוב):
כשמו כן הוא, הסירקל ליין, שנפתח ב-1884, עושה לולאה דרך מרכז לונדון, ומחבר בין תחנות רכבת מרכזיות כמו פדינגנטון, קינג'ס קרוס, וויקטוריה. אחלה קו לדלג בין אטרקציות שרחוקות אחת מהשנייה כמו הטאוור ברידג', מוזיאון הטבע ומוזיאון ויקטוריה ואלברט.
District Line (הקו הירוק)
הדיסטריקט ליין, שנפתח ב-1868, משרת את מערב לונדון, כולל אזור ריצ'מונד, גני קיו, ווימבלדון, אבל הוא גם מגיע למרכז העיר ולסיטי. מנסיון, מדובר בקו קצת בעייתי כי יש בו הרבה עיכובים וביטולים.
Hammersmith & City Line (הקו הוורוד)
לצד המטרופוליטן, הסירקל והדיסטרקט ליינס, ההאמרסמית' אנד סיטי, שנפתח ב-1864, עובר בנקודות מרכזיות באזור הסיטי ובמערב העיר, והוא גם ממשיך לאזור בארקינג במזרח. ארבעת הקווים האלה עוברים בלא מעט תחנות ורציפים משותפים, וגם עיצוב הרכבת הייחודי שלהן זהה, ככה שתמיד חשוב לשים לב על איזה קו עליתם.
Jubilee Line (הקו האפור)
הג'ובילי ליין הוא קו חדש יחסית, שהושק ב-1979 ונקרא על שם ה-Silver Jubilee (25 שנות מלכות) של המלכה אליזבת ב-1977. הוא הורחב משמעותית ב-1999 כדי לשרת את עובדי Canary Wharf, המרכז הפיננסי של לונדון שהושק באותן שנים. הקו עובר גם בתחנות מרכזיות כמו ווטרלו, ווסטמינסטר, גרין פארק ובייקר סטריט, לפני שהוא ממשיך לצפון מערב העיר. קו יעיל ואהוב במיוחד בקרב מקומיים.
Victoria Line (קו תכלת)
קו ויקטוריה, שהושק ב-1968, הוא קו קצר יחסית במתחיל בשכונת בריקסטון הדרומית (שם אנחנו גם עושים סיורי אוכל סביב הקהילה האפרו-קאריבית המשגשגת שחיה שם), עוצר בתחנות מרכזיות כמו ויקטוריה, אוקספורד סירקס וקינג'ס קרוס, וממשיך לצפון מזרח העיר. רשמית מדובר גם בקו החם ביותר בעיר, ובקיץ הנסיעה בו יכולה להיות קצת מאתגרת.
Waterloo & City Line (הקו הטורקיז)
הקו הקצר ביותר באנדרגראונד כולל בסך הכול שתי תחנות: ווטרלו ובנק. הוא נפתח בשנת 1898 כדי לשרת עובדים בסיטי שמגיעים מחוץ ללונדון דרך ווטרלו (התחנה העמוסה ביותר בעיר) וממשיכים לעבודה. יותר שאטל מקו טיוב.
תחנות מרכזיות
ברחבי העיר תמצאו מספר לא קטן של תחנות שנחשבות למרכזיות, בדרך כלל כי הן נמצאות בנקודות מפתח בעיר וכי עוברים בהן מספר קווי אוברגראונד וגם רכבות "רגילות" (מה שנקרא National Rail) שיוצאות מחוץ לעיר, וגם לשדות התעופה השונים.
תחנת קינג'ס קרוס פנקרס – King's Cross St. Pancras
אחת התחנות העמוסות ביותר היא בעצם שתי תחנות סמוכות – King's Cross ו-St. Pancras. עוברים בקינג'ס קרוס לא פחות משישה קווי טיוב (Circle, Hammersmith & City, Metropolitan, Northern, Piccadilly, Victoria), יחד עם רכבות שנוסעות לערים כמו קיימברידג' ואדינבורו. מעריצי הארי פוטר מכירים היטב את התחנה כי משם יוצא הארי ברכבת להוגוורטס (יש שם אפילו את רציף 9¾ המפורסם). בסנט פנקרס עובר ה-Thameslink, רכבת שעוצרת בשדה התעופה לוטון, בלונדון ברידג' ובשדה התעופה גטוויק, וגם היורוסטאר שנוסע לצרפת, בלגיה והולנד.
תחנת ליברפול סטריט – Liverpool Street Station
התחנה המרכזית של מזרח העיר, כוללת את הקווים Central, Circle, Hammersmith & City, Metropolitan ו-Elizabeth. המקומיים עוצרים בה כדי להגיע לצד המזרחי של הסיטי, ותיירים משתמשים בה כדי להגיע ממרכז העיר לשורדיץ'. גם בליברפול סטריט עוברות רכבות נשיונל רייל שנוסעות מחוץ לעיר.
תחנת ויקטוריה – Victoria
התחנה המרכזית של מערב לונדון. עוברים בה הקווים Victoria, District ו-Circle, וגם נשיונל רייל לדרום אנגליה, כולל רכבות לנמל התעופה גטוויק. תיירים אוהבים להשתמש בה כי היא קרובה יחסית לארמון בקינגהאם.
תחנת יוסטון – Euston
יוסטון ממקומת במרחק הליכה קצר מקינג'ס קרוס, והיא משרתת את הנוסעים לצפון אנגליה (למשל מנצ'סטר והמידלנדס). עוברים בה הקווים Victoria ו-Northern, והיא נחשבת לתחנה ה"שנואה" ביותר בלונדון, בעיקר בגלל המבנה הבעייתי שלה (תחשבו על תושבי מנצ'סטר שצריכים לחכות באולם המרכזי כדי להתעדכן מאיזה רציף יוצאת הרכבת שלהם ואז רצים במסדרון צר כדי להגיע לרכבת לתפוס מקום).
תחנת ווטרלו – Waterloo
תחנת הרכבת העמוסה ביותר בלונדון (ובבריטניה בעצם), כי היא משרתת את האזור המאוכלס ביותר במדינה, שהוא דרום מזרח אנגליה, עם רשת של קווי נשיונל רייל שעוצרים בה. בעצם כמעט כל מי שעובד בלונדון אבל לא גר בתוך גבולות כביש ה-M25 כנראה יצטרך לעבור דרך ווטרלו כל בוקר לפני שימשיך הלאה לתוך העיר. תיירים יעברו בה כדי להגיע ללונדון איי או התיאטרון הלאומי. קווי הטיוב שעוברים בווטרלו הם Bakerloo, Jubilee, Northern, ו-Waterloo & City.
תחנת פדינגטון – Paddington
עוד תחנה חביבה על מטיילים, בעיקר בגלל שיוצא ממנה ההיתרו אקספרס, וכמובן בגלל סיפור פדינגטון הדב שנקרא על שם התחנה (יש גם פסל חמוד של הדב בתחנה). עוצרים בה גם הרבה קווי טיוב – Bakerloo, Elizabeth, Circle, ו-Hammersmith & City.
תחנת אוקספור סירקס – Oxford Circus
אולי תחנת הטיוב המפורסמת ביותר, בגלל המיקום שלה בלב רחוב אוקספורד, על הצומת עם רחוב ריג'נט האייקוני. עוברים בה רק קווי טיוב – Victoria, Bakerloo ו-Central, ואתם כנראה תעברו בה אם תרצו להגיע לרחוב אוקספורד או לסוהו.
תחנת בנק – Bank
תחנה מסועפת במיוחד שעוברים בה לא פחות משישה קווי טיוב – Central, Northern, Waterloo & City, Circle, District וגם ה-DLR שמגיע לקנרי וורף. היא נמצאת באזור הסיטי וקתדרלת סנט פול, ומשרתת בעיקר את עובדי הסיטי.
מחירי הנסיעה באנדרגראונד
מחירי הנסיעה באנדרגראונד יכולים להיות קצת מבלבלים בהתחלה, אך ברגע שמבינים את העיקרון, הכול נהיה פשוט יותר. התמחור מבוסס על חלוקה לאזורי נסיעה (Zones), שמסומנים מ-1 עד 9. מרכז העיר מוגדר כאזור 1, ושאר האזורים מתרחקים ממנו במעגלים.
התעריפים מחושבים בהתאם לאזורים שבהם אתה נוסע, כך שהמרחק ממרכז העיר משפיע על מחיר הנסיעה. רוב המטיילים לא יוצאים מאזורים 1-2, ככה שהמחירים הגבוהים יותר כנראה לא יהיו רלוונטיים עבורכם.
כרטיס אויסטר: הרב-קו של לונדון
לא מומלץ לקנות כרטיסי נייר כי הם היקרים ביותר, אלא לקנות כרטיס אויסטר (כמו הרב-קו בישראל), שעולה 7 פאונד נכון לתחילת 2025. את האויסטר אתם יכולים לקנות במכונה בכניסה לתחנה ולהטעין אותו בכסף או בחופשי שבועי/חודשי. אם אתם מטעינים אותו בכסף, חשוב להקיש אותו במחסום הכניסה והיציאה (גם אם דלתות המחסום פתוחות), אחרת אתם תחויבו במחיר המקסימלי (כלומר כאילו נסעתם לאזור 9).
אם בחרתם להטעין את האויסטר בסכום מסוים, אתם תשלמו פר נסיעה עד שתגיעו למה שנקרא ה-Daily Cap. חברת TFL (Transport For London) שמפעילה את האנדרגראונד קבעה תעריף מקסימלי שמעבר לו אתם לא תשלמו יותר עד סוף היום. נכון לינואר 2025, המכסה היומית לאזורים 1-2 היא 8.50 פאונד.
זה אומר שכל עוד אתם נשארים באזורים האלה אתם לא תשלמו יותר מהסכום הזה ליום נסיעה לאדם, וזה כולל את כל אמצעי התחבורה הציבורית בעיר – רכבות ואוטובוסים. זו הסיבה המרכזית שתמיד עדיף להימנע מכרטיסי נייר, כי עם אויסטר אתם תקבלו את התעריף הטוב ביותר לנסיעה שלכם, ולא תשלמו אף פעם יותר מהמכסה היומית.
חופשי שבועי
אם אתם מגיעים ללונדון לשבוע לפחות ומתכוונים להשתמש הרבה באנדרגראונד (וברכבות בכלל), שווה לכם לבדוק את האופציה של Weekly Travelcard, כלומר לשלם מראש על חופשי שבועי שיעבוד דרך כרטיס האויסטר שלכם. נכון לינואר 2025, כרטיס כזה שתקף לשבעה ימים ויעבוד באזורים 1-2 יעלה 42.70 פאונד, משמעותית זול יותר משבעה ימי תשלום על מכסה יומית. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקנות כרטיס אויסטר במכונה האוטומטית ולהטעין אותו בחופשי שבועי.
תשלום בכרטיס אשראי
במקום האויסטר אתם יכולים לשלם גם בכרטיס האשראי שלכם אם הוא כולל תשלום אלחוטי. אם יש לכם Apple Pay באייפון או Google Pay באנדרואיד שלכם, אתם יכולים לשלם איתו (פשוט לקרב את הטלפון לנקודת התשלום הצהובה במחסום). כל מה שאתם צריכים זה לוודא שאמצעי התשלום שבחרתם בו יהיה זמין לתשלום בחו"ל.
שימו לב שייתכן ותשלום בכרטיס אשראי ישראלי כרוך בעמלות עבור כל יום נסיעה, וכדאי לבדוק עם חברת האשראי שלכם את העניין לפני. אם אתם מגיעים לשבוע כדאי כנראה לקנות כרטיס אויסטר עם חופשי שבועי, כי אז אתם תבצעו תשלום אחד בלבד עבור כל נסיעות השבוע.
להעביר אויסטר בהחלפת רכבת
אם תחנת המוצא ותחנת היעד שלכם נמצאות באזור שהוא לא 1 (בדרך כלל זה יהיה אזור 2), ואתם נדרשים להחליף רכבת במהלך הנסיעה, חשוב לשים לב לנקודות הצמדה (Validation Point / Touch In and Out) שנמצאות בתוך תחנות מסוימות. בנקודות האלה אתם צריכים להצמיד את כרטיס האויסטר (כמו בתשלום בכניסה לתחנה), כרטיס האשראי או הטלפון שאתם משתמשים בו לתשלום, כדי לוודא שהמערכת מחשבת את מחיר הנסיעה בצורה הנכונה, ולא תשלמו יותר סתם.
הסיבה לכך היא שנסיעה שמתחילה ומסתיימת באזור 2 בלבד תהיה זולה יותר מאשר נסיעה שכוללת גם אזורים אחרים (בעיקר אזור 1 שהוא העמוס ביותר), ולכן ההצמדה חשובה כדי למנוע חיוב לפי מחיר גבוה יותר.
שימו לב שבחלק מהתחנות המערכת מחשבת את המסלול באופן אוטומטי גם בלי הצמדה נוספת, אבל תמיד מומלץ לוודא שאתם מצמידים את הכרטיס כנדרש כדי לשלם את המחיר הכי זול.
ילדים נוסעים בחינם
נוסעים ללונדון עם ילדים עד גיל 11? הם נוסעים איתכם חינם. כל מבוגר זכאי לעבור במחסום למשפחות (תזהו אותו כי יש לו שתי דלתות גדולות) עם עד ארבעה ילדים. ילדים מעל גיל 11 צריכים לשלם.
האנדרגראונד אולי מערכת גדולה ומסועפת, אבל יש לכם את כל מה שאתם צריכים כדי לנווט בה בקלות. תתחילו בלבדוק את המפה, אתרו את התחנה הקרובה למלון שלכם או הדירה, ותחליטו מראש מה תעריף הנסיעה הכי משתלם עבורכם.
אוהבים קולינריה ודברים מיוחדים? אל תשכחו לבדוק את רשימת המסעדות המומלצות שלנו, והכי חשוב – לשריין מקומות בסיורי האוכל, אמנות הרחוב או המוזיקה המושקעים שלנו, וגם לעקוב אחרינו באינסטגרם להמלצות הכי שוות בלונדון מהזווית המקומית 🙂
- המדריך שלנו לטיול עם ילדים בלונדון
- תחבורה ציבורית בלונדון
- טיסות ללונדון
- אטרקציות מעניינות בלונדון
- רשימת המסעדות המומלצות שלנו
